אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

הלוואי שיכולתי לגשת אלייך, להגיד לך כל מה שאני חושבת. שתקשיב ותפנים כל מילה, ואז תלך ותעמוד בפינה.

שתיענש כמו ילד קטן.

שיכאב לך כמו שכואב לי. כמו שכואב לנו.

והלוואי שיכולתי למחוק הכל, כאילו לא קרה כלום.

והלוואי שיכולתי לא לבכות.

ו..מה..אני לא יודעת.

מה, אין לך בושה?

מה, אין שום חרטה? שום מצפון?

אני לא מבינה.

איך אפשר להיות בן אדם כל כך טוב ונדיב, ואחר כך פשוט לעשות מה שאתה עשית.

זה מגעיל.

אני..אין לי מילים לתאר את זה.

אני לא ידעת מה אני מרגישה, אני אטומה, אדישה..לא יודעת.

רק תעיז להגיד לי מילה, רק תעיז.

אני אזרוק עלייך כל מה שיימצא ברדיוס שני מטרים ממני.

מתי תבין, שזה לא כל כך פשוט כמו שאתה חושב שזה.

אתה חושב שאם פשוט תתעלם, תסובב את הגב ותלך, אז כולנו נעמיד פנים שלא קרה כלום?

מה, אתה חושב שאני לא יכולה להבין את זה?

אתה חושב שאין לי עמדה, שאני לא מבינה, שאני כלום?

אתה טועה, מותק.

אני לא מאמינה. לא.

זה לא נקלט עד כמה חרא אפשר להיות.

ואני לא אאחל לך את כל הרע שבעולם, כי אולי אתה בעצמך לא מבין מה שאתה עושה.

ואני לא אעשה מה שאתה עשית, חתיכת חלאה.

ואני לא ארד לרמה שלך, כי אני, בניגוד אלייך, לא נהנת לפגוע באנשים הקרובים לי.

ואני לא אבכה, ולא כי נגמרו כבר הדמעות,

אני לא אבכה - כי אתה כבר לא שווה את זה.

עריכה-

לא סיימתי.

אתה אידיוט. אידיוט אידיוט אידיוט.

אידיוט יותר גדול מכל האידיוטים ביחד.

הלוואי שתאכל את החרא של עצמך, חתיכת מזדיין.

הלוואי שתתבע בים הזבל שיצרת לעצמך.

הלוואי שלא יישאר לך כלום, הלוואי שלא יישאר לך אף אחד.

ואז, כשתחזור על ארבע, כבר לא יהיה מי שיעזור לך.

כי אז אתה תהיה כלום. כי אז כבר לא יהיה לאף אחד אכפת,

כמו שלא אכפת לך.

שוב עריכה-

אולי אני נראית פיצוליסטית, אבל באמת, לא. אני לא באמת מאחלת לך את זה.

פשוט יהיה מעניין לראות איך אתה סובל.

אני לא יכולה לעזוב את הפוסט הזה.

יש לי כ"כ הרבה מה לפרוק, כל כך הרבה "שונאת אותך" שבא לי לכתוב.

אני מרגישה כאילו אני יכולה להתקע פה לנצח ולכתוב כמה שאתה אידיוט, מטומטם, וחסר שכל.

בא לי לצעוק הכי חזק שבעולם "אני שונאת את ".

באלי למלאות 8 דליים בדמעות.

והכל בגללך, אידיוט.

אין לי כוח אלייך. אין לי. הלך, נגמר.

מספיק כבר, מספיק להתעלל. מה עשיתי לך?

והכי מצחיק אותי, אשכרה מצחיק, שאתה לאמביע שום סימן חרטה או ייסורי מצפון.

אתה אמור להיקבר באדמה מרוב ייסורים חתיכת הומו.

אני שונאת כל כך הרבה. כואבת כ"כ. רוצה לבכות ולא יכולה.

כל כך הרבה סבל בגלל בן אדם אחד.

אתה יכול גם לבקש סליחה. אפילו אל תתכוון לזה, סתם בשביל נימוס.

אני לא מבינה איך יש אנשים כמוך.

לשאול על הפוסט זה מיותר.