גם אני אמיצה כשיש מאחורי גדוד שיעשה את העבודה בשבילי.

את פחדת, ואני ראיתי את זה, את רצית להראות לחברות שלך יותר מאשר רצית להראות לי. לא רציתי לריב, כי אני מחונכת לפחות טיפה ובאמת, הבלגאן שהיה כבר באותו יום הספיק.

חבל שאני מכירה אותך, את סתם ביזבוז של הזיכרון שלי. את הבן אדם היחידי שאני מצטערת שאני מכירה.

מגעיל לי.

ותאכלס, בלי פוזות של "אני גיבורה", מי היה מגיב לך כשמאחורייך כל השבט שעלה איתך לארץ?

איתי גם היו אנשים, אבל זה אנשים כאלה, שלחלקם פשוט אין את הכוח לעזור, וחלק פשוט יעשו פוזה של רוצים להפריד, אבל בעצם יהנו מה-CAT-FIGHT . (עלק קאט-פייט, אולי בהמהVSחפה מפשע-פייט). אף אחד לא היה באמת מפריד, כולם היו משתפנים בסוף. וזה מה שמגעיל. ודווקא אחד שאני לא מכירה, שסתם נוסעים לפעמים באותו אוטובוס הביתה, הוא סוג-של הפריד, והוא הציע לעזור. אבל.. למה?