במבה נוגט

מחר כשתגיע מהבסיס ותפשוט את המדים,לא תחשוב עליי.

סביר להניח,שבביתך תחכה לך מישהי אחרת,מישהי שכנראה מתאימה לך יותר ממני,מישהי שעושה לך טוב.

אני שמחה אפשר לומר,אני באמת מקווה ורוצה בכל כולי שיהיה לך טוב,ואם היא זאת שעושה אותך מאושר אז אני רגועה.

מחר כשתחזור מהבסיס ללא יותר מ24 שעות בערך,אני אחווה עוד יום רגיל,סביר להניח שלא אחשוב עלייך בכלל.

ואם לרגע תעבור מחשבה עלייך בראשי,הרי שהיא תחלוף מיד,כי משום מה זה נגמר ביני ובינך מכל הבחינות,ואולי הייתי צריכה את ההלם הזה כדי להבין את זה.

את מה שלא הצלחתי להבין הרבה מאוד זמן.

והחיים,בניגוד למה שחשבתי, הם אכן חיים בלעדייך.

השמש ממשיכה לזרוח בכל בוקר,הציפורים עוד מצייצות מחוץ לחלוני,וגם אם ישנם רגעי משבר,ואני לא אשקר ואגיד שאין,עוברים אותם וממשיכים בעוד יום בחיים.

חשוב לי שתדע בכל זאת,שבאמת לא היית סתם בשבילי ושאני אזכור אותך לנצח,מבטיחה.

אבל עכשיו החיים לוקחים אותנו למקומות אחרים,אנחנו לא נמצאים באותו המקום (מנטלית ופיזית) והגיע הזמן לוותר.

כשאני שומעת שיר עצוב הוא כבר איננו מזכיר לי אותך,וכשאני רואה זוג אוחז ידיים,אני לא חושבת עלייך.

מוזר להגיד את זה בכזאתי קלות בלי ששום רגש עובר בלב,אולי רק קצת,ממש מעט,וגם זה יחלוף בבוא העת.

אני מגבשת את עצמי,את מי שאני,ואני קרובה לכך במרחק נגיעה של ממש,ואולי יום אחד,כשלשנינו תהיה כבר משפחה,

כששנינו נמצא את עצמינו ואת מקומנו בעולם הזה בברור,נוכל להיפגש ולהחליף חוויות,לצחוק על העבר ולהיזכר באהבה ראשונה.