לא יודעת למה קראתי ככה לפוסט הזה. זה לא קשור אבל זה נשמע לי משמח
אין תכלית לחיי
או שאני ישנה או שאני עובדת
ולא בא לי לעשות כלום, או לצאת מהבית
הכל כל כך רגיל, כל כך שגרתי. שום דבר לא מרגש אותי, שום דבר לא משמח אותי, שום דבר לא קורה ולא משתנה.
אני לא מפסיקה לאכול, ואני אוכלת מלא זבל. זה כזה חרא.
אני צריכה לעוף מפה כבר
אין לי כסף
לא יהיה לי מספיק כסף לטיסה
נמאס לי
אורן טס בנובמבר ואני נשארת פה לבד עד ינואר. לא הייתי לבד כבר יותר משנה, איך ישנים לבד?
לא היו היום משחקים בעבודה אז עברתי על דברים שכתבתי פה מלפני 10 שנים, וגם בגיל הזה כתבתי "הלוואי שהייתי פחות שמנה."
כאילו מהרגע שלמדתי לדבר זה הדבר שתמיד הכי הפריע לי.
אשכרה ילדה בכיתה ו' ועל זה התלוננתי. מה נסגר איתי
משהו לא טוב עכשיו.. אני אף פעם לא מרוצה, הראש שלי לא מפסיק לחשוב, לוקח לי שעות להרדם אם אני לא מתמסטלת לפני
בעצם, אני לא יכולה להרדם בלי סמים.
כמה זמן לא כתבתי פה. (8 חודשים.. בקטנה)
שנה טובה לכולם, בשורות טובות, שתרשמו בספר החיים הטובים והרזים אמן כהיי רצון בעזרת הקב"ה
נ.ב.
דש לחני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סושי.