לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Mardy Bum.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2012

טריגר


 

 

זה היה רק עניין של זמן, עד שזה יתפרץ. 

את עומדת, המומה, נופלת לתוך עצמך. הנשימות הופכות תכופות יותר, עכשיו זה כבר היפר-ונטילציה, וחם, חם לך, חם לך ואת מתנשמת כמו מטורפת והדמעות זולגות, כמה זמן לא זלגו דמעות, ואת מייבבת כמו כלבלב עזוב .

מביטה בצג הטלפון, בהודעות שלו, את לא מתנשמת בגללו, הוא רק הטריגר. את לא יודעת למה את מתנשמת, וזה רק הופך את הכל לגרוע יותר. כבר לא מעט זמן שאת תוהה מה מעשייך בעולם הזה. למה, בעצם, את לא מתה. פתאום התחושה הזו מתגברת. את מחליטה לעשות מעשה. זהו, אני אמות. היום אני אמות. למעשה, עכשיו אני אמות. כן. עכשיו.

את ממשיכה להתנשם ולבכות ולא להבין דבר. צועדת בנחישות אל מחוץ לבניין, מטפסת במדרגות, רוקעת ברגלייך עם כל צעד. כן, זהו, תקפצי. תקפצי ותסיימי עם זה. מעניין מה הוא יגיד, מה כולם יגידו. לא מכתב ולא כלום, שישברו את הראש לבד.

זה לא בניין שמוכר לך, סתם אכלתם ארוחת ערב עם המשפחה שם ולפתע יצאת, את מחפשת, מחפשת את הקצה. הולכת בהליכה מהירה אל כיוון המעקה הנמוך, מתכוננת לרוץ אליו. זהו. תהיי אמיצה. תסיימי עם זה סוף כל סוף.

 

לא.

את מתמגנטת אל הקיר שמאחורייך, מרגישה כאילו משהו משך אותך לשם, נצמדת אליו בכל כוחך וממררת בבכי, נשימות קצרות וקצובות ותכופות.

מתקרבת באיטיות, שוב, אל הקצה... ובורחת חזרה. עכשיו את כבר מפחדת.

התחושה לא נעלמת. את מרגישה מפסידנית יותר מאי פעם.

לעזאזל איתך, אפילו למות את לא מסוגלת, גם כשאת באמת רוצה.

את מתקשרת למישהי שתבין, אחרי שנה וחצי שלא בכית לאף אחד בטלפון, ושוב זה בגללו. בפעם שעברה הוא היה הסיבה. הפעם הוא היה הטריגר.

תוך חצי שעה את אוספת את עצמך מחדש. את חייבת להראות לכולם שהכל בסדר, אז מה אם ברחת באמצע, כן, טיפה התבאסתי, זה בסדר, הכל עבר.

אוספת את הרסיסים ומנסה לחבר מחדש במהירות הבזק.

אבל עכשיו, יומיים אחרי, את מבינה שחיברת קצת עקום.

התחושה לא עוזבת. לוזרית. לוזרית. לוזרית. לא מצליחה אפילו למות. התקף חרדה פעם בכמה שנים. הכל את שומרת בפנים ואף אחד לא רואה.

הכל מעורפל, והפתרון שלך הוא לא להיות ולו שנייה אחת לבד, כי את יודעת שאם תהיי לבד, זה יתקוף שוב.

 

בשעות שלאחר מכן, התקשית להירגע. בכל פעם שחשבת על זה - בכית. לא ידעת מה לעשות, איך לתפקד. האם לישון, או לאכול, או לראות טלוויזיה, או אולי להישאר ערה. לאט לאט אספת את עצמך. לאט-מהר, כי כבר למחרת הכל היה בסדר.

 

שום דבר לא בסדר

אני לא יודעת מה עדיף כבר. להוציא או להשאיר. שניהם מכאיבים באותה המידה.

 

נכתב על ידי Mardy Bum. , 27/8/2012 00:22  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האיש מהים. ב-5/9/2012 18:17



39,386
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , אהבה למוזיקה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMardy Bum. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mardy Bum. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)