נספר ככה אני תקועה בסיטואציה מחורבנת ונגיד ככה,
אני מרגישה כאילו שמישהו חונק אותי מבפנים,
כאילו שאין לי אוויר ומישהו לוכח לי אותו.
רבתי עם ההורים שלי שוב,
יש לי עספת הורים בטח עוד השפלה בשבילהם כמו שהם אומרים,
כבר וויתרתי על החלום שלי, על הדבר הכי חשוב לי,
ההתעמלות אומנותית.
מה כבר ניסיתי לעשות? ללכת בעיקבות הדבר הכי קשה,
והדבר הזה ההפך מדרדר, לאן הגעתי לאן?,
אני אפילו פוחדת לדרוך עוד שעה בבי"ס ולראות את הפנים המעוכזבות של אימא שלי,
אני יחזור הביתה והדבר הראשון זה להתקשר לאחת החברות שלי ולבכות,
ומסכנות לחפור להן.
בגלל ההתעמלות אומנותית הכול נהרס,
עכשיו אני אהיה מושפלת.
הא ולגבי האהבה לגבי אהובי,
אני לא יכולה לתאר עד כמה שזה פוגע בי,
לגלות את הדבר הזה, בחיים לא חשבתי שהוא יעשה דבר כזה,
עד לאן הוא הדרדר.
אני ממש אוהבת אותו והוא חשוב לי,
אולי יותר מהשמוק השני שאהבתי,
וכול פעם שאני רוצה לדבר איתו, כול פעם שאנחנו מסתכלים זה על זו במבטים,
ומידי פעם שולחים זה לזו מבטים, אבל אנחנו לא יוכלים,
כי הם מתחילים לדבר איתי ולא נותנים לי לראות אותו,
וכמעט חונקים אותי, מנסים איך שהוא להתחיל ליצור איתי שיחה כשאני מדברת איתו,
אבל מענין אותי עם גם אותו זה מעצבן?
כי בסך הכול אנחנו יחסית שונים זה מי זו,
אבל מצד שני שאני מנסה לשכוח אבל אני לא רוצה,
אני רוצה שאתה תרגיש כמוני ויום אחד הכול יסתדר ולא כמו שאומרים.

ליאורה.