אופטימי משו..

מרגיש לי כאילו לא כתבתי פה איזה נצח והתמלאתי חשק פתאום..

חשבתי לכתוב לפני כמה ימים אבל בחרתי בסוף שלא,אולי כי נמאס לי לכתוב כשרע,אני לא רוצה לזכור דברים מבאסים כמו היום שבו גיליתי שמרל"צניקית אני כבר לא אהיה..אבל אני כנראה אזכור אותו,לא מעט,לפחות בתקופה הקרובה..אבל הכל לטובה.באמת,אני נוטה להגיד את זה הרבה בזמן האחרון אבל זה באמת כי אני רוצה להאמין לעצמי.דברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר,הם פשוט חייבים.ואם משו לא נראלי מסתדר עכשיו,אולי הוא פשוט לא אמור להיות כמו שחשבתי..

התגעגעתי לשיחות איתו,באמת.והיום באוטובוס התחלתי לנסח לעצמי מה אני אכתוב לו..משו בסגנון:

"כבר הרבה זמן שאני חושבת לכתוב לך אבל עוצרת את עצמי,אולי כי אני מפחדת שהיא שם או שהיא תגיע ללקרוא את זה ואני אהפוך למין בדיחה שלכם,לא בפני סביר להניח אבל מין בדיחה פרטית כזאת בניכם.ואולי אני פרנואידית,אפילו מאוד סביר שזה המקרה ולא שאני אהפוך לבדיחה אבל אני חושבת שזה מרגיש לי ככה כי זה לא מרגיש שאכפת לך כבר.זה כאילו שרק אתה חסר לי ואני לא חסרה לך בכלל.שכל העניין הוא לחלוטין חד צדדי.ואני באמת כבר לא יודעת אם זה באמת ככה.

אני מתגעגעת אלייך,ואתה חסר לי.וזה מוזר לי לראות אותך בבצפר ולא לדבר,וזה לא בדיוק ברור לי למה אנחנו לא מדברים,זה לא שהכרזנו מתישו שמספיק ודי אז מה הקטע בכלל?

ועכשיו עם המשפט האחרון יש בי קצת חשש שזה יתפרש כהאשמה,שתכעס שאני מאשימה אותך בנתק הזה,שתתעצבן כי זה לחלוטין לא רק אשמתך.וזה באמת לא רק אשמתך,בכל החלק של לא לדבר בבצפר אני מניחה שיש לי חלק גדול,כי בהתחלה זו אני שתפסתי מרחק.ועכשיו,זה נהיה מין הרגל כזה שלא אומרים הרבה מעבר לשלום וכל אחד הולך לדרכו.וזה מבאס אחי,באמת.כי כבר מזמן שלא דיברתי איתך שיחה אמיתית כזו,כמו שצריך.ובפעם האחרונה שאמרתי שיש לי דיבור איתך,כי זה הקוד לבאלי זמן איכות,אמרת שתמיד ישלי דיבור איתך והלכת לדרכך.בכלל לא עניין אותך שהיה לי משו חשוב,שלא סתם ניסיתי למשוך אותך ממנה,באמת רציתי לדבר איתך על מה הלך ביומולדת כי אני פשוט לא זוכרת.אבל עשית רושם של אינלך זמן אז זרקתי איזה "עזוב,בהזדמנות" ומאז לא דיברנו על זה..ומאז זה די מזמן בעצם,משו כמו חודש..כמובן שמזמן זה עניין יחסי אבל בעייני לדחות ישלי דיבור איתך ליותר מחודש זה טיפה הרבה זמן.אבל אחי,אתה בנאדם אחר מאז שאתם ביחד.לא בקטע רע,ממש לא.רואים שאתה מאושר.וגם היא,נראית הכי מאושרת שיש.ואני שמחה בשבילכם,באמת באמת.אבל אפשר אולי שזה יבא קצת פחות על חשבון הידידות הזאת?כי אני באמת אשמח לקבל אותה בחזרה."

משו כזה..אבל אני לעולם לא אשלח את זה באמת.חשבתי עכשיו על פשוט לעשות קופי פייסט ולשלוח לא אבל לא.אינלי אומץ.ואם זה או להשאיר את המצב כמו שהוא או להפוך אותו למגה מביך בעקבות זה נראלי שעדיף איך שעכשיו,עם כמה שחבל לי..

ושוב פוסט תמים מגיע ללדבר עליו.פאקינג חמישה חודשים.שיט.

המשך שבוע טוב ורק מחשבות חיוביות!