אופטימי משו..

חשבתי שעבר יותר זמן מהפוסט האחרון,אבל מסתבר שכן כתבתי פה כבר החודש,מצחיק.

לא השתנה פה הרבה,סתם נהיה לי מין חשק כזה לכתוב,אולי כי זה דוחה מעט את לסדר את החדר או להתאמן על התרגיל בספורט..

אז נוספה תוספת מתכת על האוזן שאימוש חוששת שבגללה לא יגייסו אותי לצבא,והיה אילת,שהייתה שונה בתכלית מהטירוף שציפיתי שהיא תיהיה,אבל בהחלט חויה נחמדה.

והבחור הזה שחשבתי שאיתו יצא משו טס לי לחול,ועד שהוא יחזור יקח קצת זמן,אז בנתיים הכל קצת באויר.ובכלל חשבתי שיש בחור אחר בנתיים באילת,אבל לא באמת.כי אני שוב מנסה להפוך אנשים שהם מעצבנים רוב הזמן ונחמדים רק בחלק ממש קטן מהזמן לחמודים.זה לא באמת עובד.

ועכשיו אני קצת מסוקרנת,אם התגובה בפסוט הקודם היא של אותו בחור שאמר לי להעיז.ואולי הוא לא בחור בכלל,אלא בחורה.לפי מה בכלל החלטתי?

והכל כבר מרגיש כמו סוף.אנחנו שלושה ימים לפני פסח שאחריו אין בצפר פרט לבגרויות.וכבר אפשר להרגיש את הסוף בכל מסגרת שהיא,אם זו האוירת סוף קורס בשבט,או ההתרחקות מהחברים של בצפר שהיא אפילו לא רצונית,זה פשוט קורה.

אבל שלרגע לא תחשבו שאני פסימית עם כל הנושא הזה,יש גם נקודות של אור בכל העניין.כמו למשל אתמול בערב שיחה עם חברה שעושה גם היא ש"ש בשנה הבאה ואמרה לי שזה שלא באלי לסיים קשור בזה שאני עושה ש"ש והיתר לא.ושבכלל התחושה הזאת שלי לגבי ההדרכה והלעזוב את השבט היא לחלוטין לא מצדקת.כי החניכים שלי כן מעריכים וכן רואים את ההבדל בהשקעה שלי אל מול ההשקעה של התיים האחרות.וזה אולי לא מאוד ברור למי שהוא לא אני על מה אני ככ מתלהבת,בסהכ חניכה ענתה לשאלה"מי מדריך אותך" -"נעה ועוד שתיים" אבל בעייני זה אומר שאני הדומיננתית,ובצוות הנוכחי זה לא הכי ברור בעולם.ויש בזה משו חיובי,לפחות בעיניי.

וזהו פחות או יותר.מי היה מאמין שזה יעבור ככ מהר אה?12.

ולא שאני גלמודה וממורמרת אבל

"רוב הזמן לבד חצי בחירה,עדיף לי לבד מאשר עם אנשים שעושים לי רע.

רוב הזמן לבד,רבע בחירה,רבע בדידות,חצי נחמה."

פשוט הקסים אותי.♥

שבת בצהריים אז בתאבון,ושבת שלום.