אוקי אז קודם....
אני חייבת התנצלות לקבועים!
כי שכחתי לעדכן אותכם שרשמתי פרק!!!!!!!!!
אני מצטערת!!!!!!!
לא יקרה שוב! מבטיחה!
טוב אז..לפרק..
פרק 18 - לא מוותר
תכננו בהפסקות בבית הספר מתי ולאן נלך בדאבל דייט הזה..
דור היה עם הבנים אז אני רק עידכנתי אותו בשיעור
בשעה 5:27 דור צילצל אליי
אני : היי
דור : הי..מה קורה?
אני : הכל בסדר... מה אצלך?
דור : גם טוב
אני : אתה בסדר? אתה נשמע מוזר
דור : כן, בטח..אממ כן תקשיבי, בקשר ליציאה היום..אני..אני לא יכול..
אני : אה..הבנתי.
דור : אני ממש מצטער..אבל זה עניין דחוף כזה.
אני : אוקי..
דור : טוב..אז..אני ידבר איתך יותר מאוחר..ביי
הוא ניתק
התקשרתי לספיר להודיע לה שבסוף לא יוצאים..לפחות לא אני ודור
ספיר : נו אז תבואי בלעדיו
אני : לא עזבי, אני לא רוצה להידחף
ספיר : יאלה..נו מה זה קשור! אני ישמח אם תבואי!
אני : לא..אתם בטח תרצו להישאר לבד..לא רוצה
ספיר : יהיו לנו עוד הזדמנויות להישאר לבד! אל תהיי כבדה! בבקשה תבואי איתי
אני : בסדר בסדר שיהיה.
לא, אני לא מבסוטה בכלל..לא רציתי לבוא, אבל ידעתי שספיר תיעלב אם אני לא יבוא
אז באתי איתם
ראינו את הסרט..הם החזיקו ידיים והתנשקו מדיי פעם..וחיבקו אחד את השני...וחייכו אחד לשני...ועשו מבטים אחד לשני..ו....וכו'
ואני, חח צפיתי מהצד.
כן, משעשע. |לא ממש|
יצאנו מהסרט והלכנו לגלידרייה שבקניון
רון : דיי נו אור אנלא יכול לראות אותך ככה...אתם לא נפרדתם או משהו..כולה לא בא לדייט אחד
אני : עדין.
רון : תראי, יהיו לכם הזדמנויות..אז..קחי את זה באיזי
המשכנו ללכת..הסתובבנו עוד קצת ואז הלכנו לגינה הציבורית החדשה שהקימו
ראינו שם חבורת ילדים ערסים כאלה ...
אני : ספיר אולי נלך מפה? תראי את אלה עם הנרגילה שם..
ספיר : אוי תירגעי..לא יעשו לנו כלום..חוצמזה..נראה לי אני מכירה אותם..הם נראים מוכרים אבל בחושך...קשה לזהות.
אני: אז לכי תגידי היי
ספיר : אוי, אלה הבנים מהכיתה! שלומי, ערן, דודו, חיים..בואי נאמר להם שלום! *היא אמרה בהתלהבות*
אני : עזבי אין לי כוח אני מעדיפה לשבת
ספיר : נו מי שואל אותך..את באה איתי וזהו
היא לקחה לי את היד והלכנו לומר להם שלום..
על הספסל ישבו הילדים מהכיתה..עם נרגילה מתחת לרגליים שלהם
אני : הוו..שלומי הילד הטוב של אמא לוקח שכטות??
שלומי : לא הייתי אף פעם הילד הטוב של אמא...
אני : מי כמוך יודע אה?
שלומי : אני בטוח שגם את יודעת לא מעט דברים...נכון?
אני שולחת אליו מבט של *תירגע או שלא תהיה לך יותר סיבה לשים מגני ביצים במשחק כדורגל*
שלומי מחזיר מבט של *אני כוסון ואני יודע שאת רוצה אותי...*
ואני בחזרה.. *תמשיך לחלום*
כן..שיחה במבטים..אני נואשת או מה?
שיהיה, דיברנו איתם דקה שתיים ככה ואז ראיתי שמישהו יוצא מאחורי איזה שיח
שלומי : הופה..דור סיים להשתין
רגע, רגע, רגע, רגע..דור? דור?!דור?!?!
דור שהבריז לי..טוב עכשיו אני יודעת למה..
דור התקרב וכשראה אותי נעצר
הלכתי משם
אמרתי לרון שאני הולכת והתקדמתי ליציאה מהפארק
דור תפס אותי
דור : חכי אור לאן את בורחת??
אני : אתה מסריח מסיגריות...אז בגלל זה הברזת?!
דור : לא..אני יכול להסביר הכל!!
אני : יופי לי! אז לא באת איתנו לקניון בשביל לעשן עם הבנים מהכיתה?!?!
דור : לא..זה לא ככה..!!
אני : אז איך זה?? תסביר לי..כי ברגע זה זה נראה מוזר שאתה מבטל את היציאה איתי ואז אני רואה אותך בגינה! עם נרגילה וסיגריות! והבנים מהכיתה!
דור : כן..זה נראה מוזר.אבל יש הסבר נורא הגיוני!
אני : אני אפילו לא רוצה לשמוע אותו...אני יודעת מה יהיה ההסבר שלך!!!!!!!! אתה מנסה להשתלב נכון?!??!?!?! כן!! זה מה שזה! אז אתה מבריז לי!!!! אתה מניאק ואתה חושב רק על עצמך
דור : חכי נו אל תעשי את זה..! תקשיבי לי..
אני : דור..החברות בינינו הסתיימה לפני שהיא התחילה..עכשיו תשב לבד ותחשוב למה..אני הולכת מפה
הלכתי וספיר ורון היו מאחורי
התיישבתי על אחד הספסלים רחוק מהפארק
אני : יאווו!!!!!!!!! הוא כל כך מטומטמם!
רון : מה קרה לא הבנתי!
ספיר : נכון שהוא אמר שהוא לא יכול לבוא כי יש לו עניין דחוף
רון : נו..?
ספיר : קיצר הוא הבריז כדי לבלות עם הבנים מהכיתה
רון : אל תעשי פיל מעכבר..אור אני לצידך אבל אולי את קצת מגזימה?
אני : אולי הבקשות הרגילות שלי גבוהות מהנורמה אבל לדעתי..מישהו נורמלי..צריך להעדיף לצאת עם החברה שלו מאשר בילוי עם הידידים שלו
רון : אז יש לו סדר עדיפויות שונה!
אני : רון!!!!!!!
רון : אוקי אוקי את צודקת..סליחה
אני : יאו אני מזה עצבנית עכשיו אני מעדיפה ללכת הביתה
ספיר : אני ורון נלווה אותך
הם ליוו אותי הביתה, והלכתי ישר לישון..
בבוקר הלכתי עם ספיר לבית הספר
אני : תגידי, ש מצב ש-רון עובר ליד דור? לא באלי עכשיו לשבת לידו
ספיר : אני ידבר איתו..בטוח שהוא יסכים
ישבתי בשיעורים ליד ספיר, לא הייתי מרוכזת בכלל, ולא הוצאתי מילה
המורות שאלו אותי אם אני בסדר ואמרתי שכן..מה אני יגיד להן
"לא, כי קבעתי אתמול עם החבר שלי לצאת לסרט אבל הוא העדיף לעשן עם החבר'ה מהכיתה..כן..זה גורם לי להרגיש קצת..מדוכדכת!"
טוב..בהפסקה השנייה דור בא לדבר איתי
אני : מה עכשיו? אתה צריך אש?
דור : אני לא מעשן
אני: וואלה?! כי אתמול זה נראה אחרת..אבל כנראה אני טועה! הרי יש הסבר הגיוני נכון?!
דור : באמת יש הסבר!
אני: טוב דבר ההפסקה לא ארוכה
דור : טוב אין לי הסבר למה עשיתי את זה..זה היה מפגר ודבילי מצידי ואני מצטער! באמת שאני מצטער
אני : לא מעניין אותי
דור : אור נו בחייאת אל תהיי כזו קשה
אני : וואיי...אכזרי מצידי, אתה הרי רק מנסה להשתלב נכון??
דור : אור זה מעבר לזה! אני ממש מצטער..אין לך מושג כמה..אני באמת מצטער, בחיים שלי לא הצטערתי ככה על משהו שעשיתי, אני מבקש שתסלחי לי! *הרגשתי שהוא דובר אמת..ולא מנסה לעבוד עלי*
אני : לא יודעת
דור : אני מתחנן שתסלחי לי..אני מבטיח שזה לא יקרה שוב.
אני : אתה צודק..זה לא יקרה שוב
דור : מה?
אני : אני סולחת לך..
דור : יש! תודה תודה! אין לך מושג כמה אני מאושר עכשיו!! אני או...
אני : אבל זה לא אומר שאנחנו חוזרים
דור : מה?
אני : אני לא רוצה שנחזור
דור : אני..אני.. לא מבין
אני : דור, אתה צריך לשנות את הסדר עדיפויות שלך..ועד שזה יקרה, אני לא רוצה להיות איתך.
דור : אני לא מבין אותך! אמרתי לך שזה לא יחזור על עצמו!
אני : אמרת את המשפט הזה גם הרבה פעמים..
דור נפל על הריצפה והסתיר עם הידיים שלו את הפנים, כאילו הוא בוכה
התיישבתי לידו
אני : תראה, אנחנו נחזור להיות ידידים...הכל יהיה רגיל, אבל...כשתשנה את הסדר עדיפויות שלך אז נחזור, אני לא רוצה להיפגע ממך אתה מבין?
דור : אני לא יפגע בך.. *העיניים שלו נצצו*
אני : דור..בקשה אל תתווכח איתי עכשיו..אנחנו פשוט לא יכולים לחזור!
דור : אני באמת מצטער אם פגעתי בך *דמעה ירדה לו..הייתי בהלם, דור בוכה..גאד, הוא באמת יכול להשתנות...מתישהו*
אני : אני יודעת..ואני סולחת לך. אבל..אני מעדיפה שנישאר ידידים.
היה צלצול, חזרתי לכיתה
דור נכנס אחרי כמה דקות
כשחזרתי עם ספיר ורון הביתה, רון אמר שיש לו משהו בשבילי
אני : מה זה?
רון : לא יודע...אבל דור אמר לי להביא לך
לקחתי את הפתק מהידיים שלך רון
"אני לא הולך לוותר כל כך מהר".
איך הפרק?? דברו אנשים! לא להסתיר מה שאתם חושבים!!
צ'אוצ'או
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת סיפורים D: