מונולוגים מהואגינה |
| 11/2007
לחיות קרוב לקצוות
התיאור של "חיים על הקצה" נוכח בחיי כבר לא מעט זמן, אבל לא הקדשתי ולו מחשבה אחד בכדי לנסות להגדירו. כביכול החיים שלי די סולידיים- אני בשירות לאומי, אני ממעטת לבלות, אני לא משתמשת באופן קבוע באלכוהול ו\או סמים ואת רוב הלילות שלי אני מעבירה בטיולים לאורך אלנבי והטיילת או ברביצה בדירה שלי. מצער אותי להודות בזה ובכל זאת אודה שחיי לרוב משעממים ואפורים. יש לי מעט מאוד חוויות וסיפורים מהחיים שלי ועל פניו גם מעט מאוד חומר לגלגל בראשי.
אלא מה? הכל מתרחש בתוכי. בשונה מהחיים שלי, הנפש שלי היא סוערת ויצרית. בשונה מהחיים שלי, בתוך הנפש שלי קמים ונופלים סיפורים, מחשבות, רעיונות ופנטזיות כל הזמן. כל הזמן. למרות שהחיים לי נמצאים בתוך מסלול מאוד שקט, אני חסרת שקט ומנוחה. המחשבות והרגשות שלי מתפזרים במרחב ואני חצי מסוממת מנסה לנהל את עצמי באופן ראוי. אני מרגישה כמעט מידי יום שאני על סף התמוטטות והתחושה הזאת ממלאת אותי צורך לדחוף לתוכי עוד מהסם שלי- האוכל. אני חיה על הקצה, הקצה של הנפש שלי. אני חיה על הגבול שבין להצליח לתפקד ולנהל את חיי ועוד למצוא לזה סיבות מספיק טובות לבין לרצות להפסיק את הכל, לחזור לצפון ולהניח את עצמי לצמיתות במיטה שמוכרת לי כבר שנים.
הבוקר אני רוצה להפסיק את הכל. הבוקר אני רוצה לחזור למיטה שלי בצפון ולקבל את החיבוק של אמא שקיבלתי רק מעט מאוד בחיי. הבוקר אני רוצה לבהות בתקרה ולא לקום לחיים האלה. הבוקר אני רוצה להתמסר לכלום, לריק, לשקט. אני לא רוצה לחיות על הקצה או להרגיש על הקצה. אני רוצה רק שקט. שקט. שהסערה שבתוכי תירגע סוף סוף ואוכל לנוח מעצמי.
| |
מה שמחשבות עלייך עושות בגופי...
א',
כבר כמה שבועות עברו מאז שאמרתי לך שאני לא רוצה שנמשיך לדבר. לא רציתי שנמשיך לזייף ידידות "נורמלית" כשיש בתוכי משקעים עמוקים וכואבים ממך ומהיחסים בינינו. זה לא כי אני לא אוהבת לזייף (למעשה אני מזייפת בחיי לא פעם מבחירה), אלא כי זה היה כואב ומערער. אתה נכנסת לתוכי בעוצמה כזאת שנותרתי חסרת אונים מול ההשפעה שלך עליי. איבדתי את עצמי לפרקים ארוכים כשאתה משתולל בתוכי, מעורר שדים מרבצם. לעיתים המשמעות שלך כאדם אבדה והפכת רק לשיקוף של השדים שהיו בתוכי עוד קודם, רק שקטים ורדומים.
אני יודעת שסבלת מהעובדה שגרמת לי סבל, אבל באותה עוצמה שבה הצלחת לגרום לי לסבול, ככה הצלחת לגרום לי להנות. זה לא שהיו לי תחושות חזקות רק לצד אחד, אלא כל תחושה התעצמה כשהיית מעורב בזה. כשגרמת לי טוב זה לא היה "סתם" טוב, זו היתה אופוריה. כשנישקת אותי ונגעת בי לא היה לי "סתם" כיף, אלא כל נקודה בגופי הייתה נגועה בהנאה צרופה. כשאמרת לי מילים שנהנתי לשמוע תחושה של אופוריה התפשטה בתוכי.
באופן כללי אני נוטה למצבי רוח מאוד קיצוניים. אני נוטה להרגיש בעוצמה ממש גדולה. אני בדרך כלל לא מרגישה סביר\יציב, אלא מרגישה או עצבות תהומית או אופוריה ואני יכולה לנוע בין שתי הקצוות בהפרש של שעות מעטות. ואיתך זה היה אפילו יותר חזק. העוצמות של הרגש שלי (אהבה\שנאה\כאב\אופוריה) היו מדהימות. אחד הדברים שאני שמחה שקיבלתי ממך היה המפגש עם רגשות עזים ועמוקים כ"כ, לטוב ולרע.
באותה עוצמה שבה חוויתי כאב ושמחה, אני חווה את המשיכה אלייך. כבר כמה ימים שמחשבות על הלילה איתך צפות במחשבתי. קשה לי לתאר את עומק התשוקה שאני חשה אלייך. רק מלשחזר את המגע שלך על הצוואר שלי, את המגע של השפתיים והלשון שלך באלו שלי, הגוף שלי נכנס לטרנס. אני חושבת עלייך וזרמים עוברים לי בגוף, עוברים דרך הגב, הכוס, הרגליים...אני משתוקקת שתיגע בי שוב. כל חלק בגופי רעב למגע שלך. זה כואב לי. זה כואב. אני רוצה שוב לשבת עלייך ולנשק אותך ברוך ועוצמה עד שאני כבר לא אצליח להבדיל בין השפתיים שלך לשפתיים שלי...זה יקרה?
שלך,
א'.
| |
| כינוי:
בצבעים שלי
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
