She was on her way to becoming a college graduate

אחות קטנה קרובה בגיל..

איזה סיפור זה אה..

היא לוקחת לובשת משתמשת זורקת גונבת הכל את כל הדברים שלך שנראים לה טובים

מן הסתם שזה טוב.. כי זה שלי..

מן הסתם זה עולה עליך כי זה גדול עליך במידה זה שלי לא שלך יא'עקומה אלוהים ישמור קצת אינטיליגנציה פשוטה אין לה אפילו..

ואח"כ עם אני נוגעת לה במחליק אז היא תהפוך את העולם ותצרח ותתעצבן ותזרוק ותקלל איזה ילדה מפגרת

 לא משנה מה תגידו לה נכנס מאוזן אחת יוצא מהשניה.. פשוט משהו מדהים אה..

 

אז הגעתי לשלב שמהיום אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה..

אני באמת שרוצה להתקין דלתות עם מנעול על הארון בגדים שלי ועל הארון שלי במקלחת שלנו שהיא משותפת רק שלי ושלה והיא לא יודעת מה זה דברים אישיים שלך שאתה לא מוכן לשתף אותם עם אנשים אחרים אצלה מה ששלי שלה ומה ששלה שלה.. יענו לנצל לנצל לנצל עד הסוף חוצפנית היא לא תרגע עד שאני לא יעשה לה גם איזה דבר כזה שיטריף אותה כבר עד הסוף חוצפנית מגיע לה איזה משהו כזה נראה לי היום אני לוקחת ממנה את כל הארון שלה ומשתמשת לה בכל האיפור ועושה מחליק ומשתמשת בבושם שלה במקום בבושם שלי<יש לנו אותו סוג בושם>רק כדי ששלה יגמר לפני שלי

וזהו שתצרח עד מחר ושתבין שזה לא נעים שעושים לך כאלה דברים ואני ישיג סוף סוף את מה שאני רוצה מה? לא ככה.. צריך להעמיד את הבן אדם במקום פעם אחת ולתמיד להסביר לו אתה לא בסדר פה תפסיק!

ולגלות את התוצאות!!

זהו..

יום טוב...

3>

-לית-

 

 

-חלק ממך -שירי מימון-
שוב מתכסה בשתיקתך
מאבדת את עצמי
בין המילים נותרה דממה
הדמעות בוכות איתי

אל הסדקים הראשונים
שנחרטו בי עם השנים
ובתוכי אדע שכבר לא נשאר לי דבר

חלק ממך
הלב שלי נקרע כשאתה שם
תמיד אתה חוזר ונעלם
מה עוד נשאר לי?
רק חלק ממך

ובלילות הלבנים
האם דמיינת את פני?
כמה בכיתי שתחזור
כמה רציתי ,כואב לזכור
כבר עייפה רק מכמעט
אז אשמור לי מעט

חלק ממך...

גם אם נשברתי היום
תדע שלא אהיה שלך מחר
יש בי עוד כח ללכת
אבל יודעת שיישאר חלק ממך,
הלב שלי נקרע כשאתה שם...

הרבה זמן מביא אתו הרבה שינוים טובים או רעים תלוי איך מסתכלים על זה..

התחשלתי נעשיתי מבינה את נפשי..

התבגרתי נפשית הפנמתי דברים התנהגותיים בי ומאיפה הם נובאים

נבחנתי עשרות פעמים נדחתי שלושה פעמים

ועכשיו עכשיו אחרי הכל אני יכולה להגיד שאחרי חצי שנה של סבל לא גמור כמובן אני יכולה להגיד יפה שלום לחוות ההכשרה שנת השירות בתנועת הנוער העובד והלומד

 

 

שנת השירות הזאת לא עשתה לאפ'אחד טוב אתה נצב מול אלפי שאלות ואלפי עינים שמדי יום בוחנות אותך מעריצות אותך וסוגדות אותך לוקחות אותך כמודל המושלם לחיקוי מתאהבות בך מביחות אותך מעצבנות אותך מתסכלות אותך מעייפות אותך ומדברות אותך מעודדות אותך אוהבות אותך מעריכות אותך בוכות אתך ולך מחבקות תומכות מנגנות אתך יוצרות אתך צובעות אותך מציירות אתך שרות אתך מקימות אתך מתמודדות אתך ונשברות אתך...

ועוד ועוד אלפי דברים..

הכרתי המון ילדים חוויתי הרבה אולמות אלפי מצוקות ראיתי סוף סוף ראיתי וגיליתי שקשה לי!

שאני לא יכולה להתמודד..

 

כל זה תוך ידיע שאני יכולה ...

אני מסוגלת להתמודד..

 

אבל בהסתכלות פנימה עמוקאני מבינה שאני נפגעתי מדברים בצורה קשה מאוד מאנשים שהם הכי קרובים אלי אלפי פעמים פיזית והכי קשה נפשית..

מה שגורם לי לחשוב שאני לא מסוגלת שאין בי את היכולות

ראיה של "אני אפס" אבל באמת להרגיש את זה..אין לכם מושג כמה זה מתסכל..לשבת ולהרגיש את ההרגשה הזאת כמה דמעות..

כמה כאב..

וזה שאני יודעת שבשום אופן אני לא מוכנה לדבר אל זה עם הגורם העיקרי זה יעשה לי רע.. וזה לא יוסיף לאפ'אחד שומ'דבר..

 

בינתיים אני מוצאת את עצמי בשיחות על בסיס יומי עם אורן 24/7 על שקשה..ושאתו ..כשאני איתו.. פתאום,פתאום הכל כ"כ טוב לי,

שהוא המודל היחיד היציב בחיים שלי שלהסתכל עליו זה לראות את החזק את הכוח שלו הוא משדר לי כוח הוא מחבק ואוהב ומנשק ותומך והוא תמיד אבל תמיד שם בשבילי והוא לא יעזב אותי כשאני צריכה אותו הוא לא יאכזב אותי והכל בגלל שהוא אוהב אותי למרות כל החסרונות שבי..מגיע לו גביע!

אורן הוא כמו חדר ההתוודות שלי יושבת ומדברת אתו על הכל בלי להתבייש כי אני יודעת שהוא מקבל אותי ככה כמו שאני ומה שהוא לא מקבל הוא עוזר לי לשנות..

כי הוא רוצה בי..אני מרגישה רצויה ויודעת שזה נכון פעם ראשונה בחיים שלי איזה הרגשה טובה..הצלחתי!

 

נגמר לי פרץ הכתיבה אבל אני עדיין מרגישה שלא מיציתי את כל הכתוב..

לא סיפרתי לכם שנפגשתי עם לירן שהוא חבר גרעין לשעבר וישבנו לדבר איזה שעתיים כמעט..ולא היה לי אתו בכלל שומ'קשר..היתה שיחה קשה לפני בפלאפון העמדתי אותו במקום

מה שבזמן האחרון ממש קשה לי לעשות עם אנשים עקב זה שאני לא מעמינה שאני יכולה מותר לי או שאני מסוגלת לזה..

זה כזה עצוב להשלים עם החוסר אמונה הזה בעצמך פיזית ונפשית..כ"כ כואב לי..

היתה לי שיחה מאוד כואבת עם המדריך גרעין שלי לשעבר בכיתי המון בשיחה הזאת כי הוא דיבר רק אמת.. והוכיח לי את זה היה לי קשה להאמין בהתחלה אבל ידעתי.. ידעתי שזה נכון.. יוני יודע עלי דברים שהרבה אנשים אחרים לא יודעים..והוא אוהב אותי מכל הלב שלו הוא רוצה בשבילי רק את הטוב..ואני וויתרתי על זה כי הנסיון שלו של החצי שנה הזאת עשה לי רק רע ובאמת שניסינו יותר מפעם אחת או פעמיים או שלוש אני בלתי אפשרית פשוט..אני לא רק לא מאמינה בעצמי אני גם לא נותנת אמון באנשים אחרים..וכבר אין בי רצון לתת אמון באנשים אחרים כי כ"כ הרבה פעמים נפגעתי עקב נתינת אמון באנשים הבדיוק לא נכונים מאטים האנשים שבאמת נתתי בהם אמון והם לא אכזבו אותי אני יכולה לספור אותם על יד אחת וגם זה אולי..עצוב

היום אין הרבה אנשים טובים באמת שאתה מסוגל לתת בהם אמון מלא ולדעת שתקבל תמיכה בצורה האמיתית וההכי טובה..כי ככה זה וכמה זה עצוב..

אנחנו חיים בעידן עצוב כועס מעצבן ועוד הרבה רגשות לא נעימים כאלה וצריכים לשרוד ולנסות להיות אופטימים בין כל הגיהנום שמסביב לנסות למצא את האור ולא להתמקד בחושך..זה מאוד קשה..

רוצים לנסות אתי?