מתולתלת

פרק 3 יוצא לדרך =]

תהנו:

בפרק הקודם:

"אל תתרגלי לזה. זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני עושה את זה. אני עדיין לא מבין למה עשיתי..." הוא המשיך לדבר תוך כדי שיצא מהחדר וסגר את הדלת. מפגר, חשבתי. לגמתי את השוקו שלי, חשבת על מה שהיה אצל דנה. אני יודעת שזו לא אשמתה, אבל עדיין כעסתי עליה. הוא לא מתאים לה! גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה פנימית... אבל מי אני ומה אני שאתן על הזוגיות שלהם ביקורת? אני אף-אחת... אני סתם עוד מתולתלת...

המשכתי לחשוב לי. כל כך התעצבתי מהמקרה. לפתע צלצל הטלפון שבחדרי. עניתי.

אני: הלו?

קול-מהעבר-השני: הלו? ענבל?

אני: כן... מיזה?

קול-מהעבר-השני: זה גיא... גיא שוורץ

-נשימתי נעתקה באותו הרגע-

אני: היי... מה קורה?

גיא: הכל סבבה... יש נושא חשוב שאני צריך לדבר איתך עליו...

-אני מתחילה להסמיק-

אני: דבר.

גיא: אני לא יודע אם באמת כדאי שאני אהיה חבר של דנה.

אני: זו בחירה שלך.

גיא: אבל אני לא יודע אם הבחירה שלי נכונה...

אני: אני לא יכולה לעזור לך בזה... חייבת לסגור... ביי...

ניתקתי. אני ממש לא הייתי במצב-רוח לשיחות נפשיות... ועוד עם מי שאני אוהבת על החברה שלו...

יום למחרת. לקחתי את התיק בית-ספר שלי ויצאתי מהבית. הלכתי ברגל לבית הספר שהיה ממש קרוב לביתי. רחוב אחרי הבית שלי. הלכתי והייתי עסוקה בלשמוע מוסיקה מהנגן מוסיקה שליי עד שלא שמתי לב לכלום, עד שהתגנשתי במישהו. נפלתי. "תזהר לאן שאתה..." התחלתי לומר ואז ראיתי אותו. את בחור חלומותי... הוא לא השתווה לגיא... ממש לא... "ס..ס..סליחה זאת אני... אני.. אמ... לא שמתי לב לאן אני... אממ... הולכת" התחלתי לגמגם. "זה בסדר זאת אשמתי" אמר הנער והושיט לי את ידו. שכחתי שאני על הרצפה בכלל. לקחתי את היד שלו וקמתי. התלתלים שהיו מוסודרים עד לפני דקה היו מקורזלים ביותר. אוף... עד שנראיתי טוב אני נראית כמו ליפה מהלכת... לא שקודם לא הייתי... אבל עכשיו אני נראית כמו ליפה בריבוע. "מיקי" אמר. "ענבל" אמרתי. הוא הסתכל עליי במבט רך. לא יכולתי שלא להתמוסס. כל המחשבות על גיא ודנה נשכחו ממני. ואז לרגע התאפסתי על עצמי: זה הבחור הכי מכוער שראיתי! היו לו חצ'קונים והחזקתי את היד שלו שמלאה ב... נזלת!!! פאק! מה עשיתי?! דמיינתי שזה משהו חתיך שמבחין בי אבל לא! אני לא הייתי מאופסת על עצמי! ככה זה אצלי עם בנים... כשאני חושבת שנמשכים אלי חתיכים, עד שאני מתאפסת על עצמי ורואה שהם מכוערים-על. אוף!!! זה לא פייר!!

"אני מאחרת ביי" סיימתי את השיחה והלכתי במהירות לעבר בית הספר.

הגעתי בדיוק בצלצול. רצתי לכיתה בכל כוחי. רצתי כל כך מהר ונפלתי. עצמתי את עיניי חזק. וכשפתחתי אותם ראיתי שאני מוחזקת על-ידי משהו. אני צריכה להיות מאופסת ולראות אם הוא חתיך או לא. ניסיתי אבל לא. קמתי ממנו. ראיתי בחור חתיך. התערבתי עם עצמי שהוא מכוער. כמובן שאחרי שהתאפסתי על עצמי ראיתי שהוא כיעור נפש. המשכתי לרוץ ואז הגעתי לכיתה. "איחרת" אמרה המורה פנינה. "אני מצטערת! הייתה לי תקלה ו..." התחלתי להסביר את עצמי. "שבי... זו הפעם החמישית השבוע שאת מאחרת! מקווה שביום ראשון תתאפסי על עצמך" הו המורה פנינה... את לא יודעת שאני אף פעם לא אהיה מאופסת...

ממש מקווה שאהבתם =]

השקעתי מלא =]=]

תגיבו בבקשה בבקשה בבקשה!!!

ממני