ריצת המאה מטר (נשים, גברים) שהיא בד"כ ההיי-לייט של אירועי האתלטיקה בכל אולימפיאדה (לפחות בשבילי) תסבול השנה מהעדרם של הכוחות המובילים בתחום. החשדות שמופנים כלפי האצנים האמריקאיים (סמים) + עייפות + השד יודע מה, השאירו את הריצה הנפלאה הזו בלי מיטב האצנים.

בניגוד לדעתו של רונן דורפן (וואלה, הארץ), אני לא רואה בריצת המאה מטר "ריצה פורנוגרפית". אולי באמת מדובר בצורה הבסיסית ביותר של ספורט ואין כאן הרבה מקום לתעצומות נפש וכו', אבל עדיין, אני סמוך ובטוח, שכל אחד מאיתנו מגלה הרבה יותר עניין בריצת המאה מטר מאשר בזריקת הדיסקוס או במירוץ ה-3,000 מ' מכשולים. שיא עולם בריצת מאה מטר, על אחת כמה וכמה אחד כזה שמושג בגמר האולימפי, מרגש הרבה יותר מהרבה שיאים אחרים. דווקא, אולי, בגלל הפשטות של הריצה והעובדה שאין הרבה מה לשפר ושמהבחינה הטכנית אין הרבה לאן ללכת. דווקא בגלל זה, מגיעים לריצה הזאת האנשים המהירים באמת. אין כאן מקום להתמדה, לווינריות, לקבוצתיות. פה צריך לרוץ. פשוט לרוץ.

הריצה הזו היא הקרם דה-לה-קרם, השאור שבעיסה, הדובדבן שבקצפת (וכל דימוי אחר שניתן להעלות על הדעת). היעדרם של האצנים המובילים, ובעיקר האצניות המובילות, משאיר את המסלול למספר כוחות חדשים ועולים: מרלין אוטי בת ה-44 מסלובניה (כנראה שהאישום על שימוש בסמים גרם לה לטראומה קשה מדי ולכן היא החליטה להתמודד בשם סלובניה ולא בשם ג'מייקה) וגייל דיברס בת ה-37.

יפה. האמת, אולימפיאדה ללא אוטי ודיברס אינה אולימפיאדה. אני לא זוכר את עצמי צופה באולימפיאדות מהן נעדרו השתיים. אפשר להיות ציני עד מחר (סביר שאהיה) לגבי אוטי ודיברס, אבל האמת היא שאני סופר-מרוצה מכך שהשתיים כנראה תתמודדנה גם באתונה. זכייה של אוטי במדליית הזהב בריצת המאה מטר תהיה אחד מהסיפורים האנושיים הגדולים ביותר בתולדות האולימפיאדה. סיפור על אמונה, וכוח רצון, והתמדה, וכל אותם דברים שרק לפני שתי פסקאות אמרתי שאין להם שום קשר לריצה הזו.

אוטי נכשלה בניסיונותיה להשיג מדליית זהב כ"כ הרבה פעמים עד שרוב הסיכויים שבגיל 44 היא תיכשל שוב. אין מה לעשות. ספורטאית בת 44 לא יכולה להיות בכושר שבו היא הייתה בגיל 20+. יש כאן מקום לבדיחות זקנים מרושעות במיוחד (איך היא תשמע בגילה את ההזנקה וכו') אבל מפאת כבוד לאזרחינו הוותיקים (וגם מפני שאני לא נורא רחוק מהמקום הזה בעצמי) אני אצנזר להנאתי. האמת, אני מת-מת-מת שאוטי תזכה במדליית זהב באחד מהמירוצים שבהם היא תשתתף. כמות התארים שיהיה ניתן לקשור לנצחון שכזה, כמות הפעמים בהן יוזכר הצדק הפואטי, ובכלל, העניין האנושי, יהיה שווה כל זכייה שכזו. גם אם יהיה גמר חרא.

נכתב על ידי אילון

אוטי בימי הזוהר