שלום לכולם או אם תרצו בעברית: היי.   זהו אלאסטור. בטוח שזיהיתם את הסגנון המיוחד שיוצא מהאותיות שלי שהוא שונה משל כל שאר הכותבים המוצלחים אבל אודיע לכם בכל זאת שזה אני.

אז ככה,אתונה 2004,האולימפיאדה חוזרת למקום בו נולדה-יוון. הפעם האולימפיאדה מאוד קרובה לליבנו,גם במרחק,

וגם היוונים דומים לנו מאוד בעצלנותם ובכשל מערכותיהם (סליחה,יוונים יקרים,זה לא אישי).

השנה יש תקוות רבות למדלית זהב ראשונה שלנו (של ישראל,לישראלים שבכם).  כפי שאמרתי,הרבה ציפיות,אבל האם הן תתגשמנה? פינה ראשונה שצצה בפוסטים של אלאסטור: אלאסטור מאשים. כותרת משנה: מנתץ את כל התיאוריות,

פוגע בחסרי הישע ומגלה את האמת לעולם.  נעבור לתקווה הראשונה: אלכס (נדר) אברבוך, קופץ המוט שלנו. 

אלכס הוא ספורטאי נפלא,אך למרות זאת: הוא תמיד מפשל בתחרויות גדולות. אני אישית מאמין באלכס,אני חושב שהוא יכול לזכות,הוא אלוף אירופה,ויש סיבה לשמור על אופטימיות. מדליה הוא יכול להשיג,השאלה היא באיזה צבע היא תהיה. נ.ב בקשר לקפיצה במוט: אני חושב שזהו ענף מרתק (כמו בפוסט הקודם שלי,גם פה אתם צריכים להסכים איתי)

ושהוא מאוד מעניין גם בלי קשר לאלכסנדר.

ונעבור לתקווה השנייה: גל פרידמן ולי קורזיץ שמתחרים בענף השייט. לשני אלה יש סיכוי גדול מאוד להשיג מדלית זהב באתונה,ואם לא זהב,מדליה בכסף או בארד. גם כן אפשר לשמור על אופטימיות (תשמרו אני אומר!)    .

בקשר לטניס: קשה לי להאמין שמישהו מהטניסאים המכובדים שלנו ייקח מדליה,אפשר רק להחזיק אצבעות.

שחייה: יש לנו כמה וכמה שחיינים טובים שמסוגלים להגיע לגמרים,לזכות במדליה זה אתגר קצת מסובך,גם פה אפשר (מה זה אפשר? אם אני אומר שצריך להחזיק אצבעות אז צריך!) להחזיק אצבעות,ללא קשר,זה תמיד כיף לראות את דגל ישראל ברשימת השחיינים בכל מקצה.

על אצני המסלול אני לא עומד להתחיל לדבר אפילו,כי פה,ואני שם אלפי שקלים פה,אף אחד מהם לא עומד להתקרב למדליה,חבל שזה ככה,כולנו יכולים וצריכים להיות אופטימיים,ותנו לי לצטט משפט קיצ'י ביותר: זה בסדר לחלום,אבל אסור לשכוח לחיות.  פה תמה לה שעת סיפור עם אלאסטור,אני בטוח שהוספתי לכם ידע נוסף,אם לא,אתם מוזמנים לשקר ולהגיד שכן נוסף לכם ידע. בברכת,טוב אין לי ברכה,עזבו ברכה,אלאסטור.