ב-12 ליולי 2004, כשכל הפרוייקט הזה התחיל, לא ידענו מה יקרה באולימפיאדה.

עברנו חודש שלם של ספקולציות, השערות ותהיות על מה שעומד לקרות, מי לוקח את המקצוע הזה ומי לוקח מדלית ארד לטרינידד, היינו בחשכה בקשר למה שעתיד לקרות בשבועיים הקסומים האלו שבאים פעם בארבע שנים. אין אירוע ספורט שמשתווה לאולימפיאדה. היוונים עשו את העבודה שלהם והכול היה מוכן ב-13.8 להתחלת האולימפיאדה. ביום שישי לפני שבועיים  וקצת בדיוק, כשמדינתנו הקטנה הייתה המדינה ה-68 שצעדה במצעד הגדול של המדינות, התרגשנו כולנו. ראינו את אריק זאבי מחזיק את דגל ישראל ורצינו כל כך שהדגל הזה יהיה תלוי למעלה ושהתקווה תושמע בפעם הראשונה.

נשקר אם נגיד שאנחנו מעצמה, בכל נושא שהוא. אנחנו לא מעצמה בכלל. גם לא בספורט,

אבל הבאנו משלחת איכותית ביותר שהניבה תוצאות,וכמובן.... את מדלית הזהב הראשונה שלנו. האולימפיאדה החלה עם הבריכה, שם נציגנו כשלו פעם אחר פעם. התאכזבתי?

אני לא בטוח. אף אחד לא ציפה למדליה מנציגנו, הכי רחוק שחשבו שיגיעו זה חצי גמר מקסימום, גם זה בקושי. התקרית עם המשקפת של ורד בורכובסקי היה משפיל מאוד.

אנחנו אנשים רעים, אז היא לא הצליחה באולימפיאדה והעיתונות חוגגת עליה. קברו אותה,

היא הייתה תחת לחץ אדיר ולא פלא שנקרעה לה המשקפת. אניה גוסטמלסקי גם לא הצליחה מי יודע מה. גם לא עלתה לחצי גמר. איתן אורבך שישב בתור פרשן בחדשות הספורט אמר שאנחנו הישראלים לא יודעים להשקיע בספורט ושהשחיינים עצלנים, כמה רציתי לבוא אל האולפן, לתת לו סטירה ולצעוק לו באוזן: אתה היית יכול לעשות הישגים לא נורמאלים אם אתה לא היית עצלן. אבל הוא לא שמע אותי, מסתבר שלא.

הטניס,כפי שסוכם ביני לבין האחת, היה אמור להיות מעודכן על יד אבל לא רציתי לכתוב פוסטים קצרים שאומרים: אנה הפסידה,רם וארליך עלו לרבע גמר ושם הפסידו.

הסתפקתי בלעשות הקדמה לאנה, יוני ואנדי, שביום שני ישחקו באליפות ארצות הברית הפתוחה. אני חושב שעליי לסכם את הטניס באתונה, בתור הכותב שהתנדב לכתוב על הטניס,אני מרגיש שמוטלת עליי האחריות הזאת. אני אסכם את התחרות בכמה מילים:

לטניסאים הגדולים לא אכפת מהאולימפיאדה. זה הסיכום בערך. והוא כל כך נכון.

בזמן שאנדי רודיק ורוז'ה פדרר עסוקים בלהפסיד בסיבובים הראשונים,לייטון יואיט ואנדרה אגאסי בכלל בטורניר וושינגטון, לינדזי דבנפורט בסינסנטי, גם זבונרבה שם.

לא קיבלנו טורניר מעניין בטניס, קיבלנו הפסד של אנה סמאשנובה בסיבוב הראשון והפסד מכובד של רם וארליך ברבע הגמר. לי נמאס להגן על אנה כשהיא מפסידה בסיבובים ראשונים ליריבות נחותות ממנה, כנראה שאין לה יכולת מנטאלית וואט סו אבר. אז עזבו אותה בשקט ותנו לה לשחק את הטניס שלה ויום אחד היא עוד תביא הישגים.

רם וארליך הרבה יותר חביבים ממנה, נחמדים, משעשעים בכתבות עליהם והם גם הביאו הישג נחמד, הפסידו ברבע הגמר לזוג הגרמנים.

וכאן אני פותח נושא חשוב לא פחות באולימפיאדה. כל הנושא של הנאצים כנגדנו ו-11 חברי המשלחת שנרצחו במינכן 72'.

אני אישית אף פעם לא מעודד גרמני רק בגלל שהם נראים רעים ואין גרמני סימפטי. אף פעם לא ארצה שהגרמני שמתחרה ינצח. מצטער. כשראינו את אלכס אברבוך לוקח במינכן, בלב של גרמניה את מדלית הזהב, שהתקווה מושמעת במינכן ושדגל ישראל למעלה מעל כולם,

דווקא בגרמניה, זה היה מרגש כל כך ומשמח כל כך. לראות את אריק זאבי לוקח ביחד עם הגרמני את מדלית הארד, אולי סימל איזה משהו. ששני הדגלים היו אחד ליד השני ככה.

ופה נסיים עם הפוליטיקה ונחזור לאריק זאבי. איזה ספורטאי ענק. ההגרלה שלו הייתה קשה והוא נאבק בכל יריביו והביא לנו את המדליה הנכספת. גם כשהובילו עליו בוואזארי שתי דקות לסוף הקרב הוא לא מאבד עשתונות, הוא הטיל את יריבו באיפון, לו כן יש יכולת מנטאלית,לא כמו אנה. כל הכבוד לו.

את מרינה קרבצ'נקו אני לא חושב שאף אחד הכיר לפני האולימפיאדה. בכתבות שנכתבו עליה,כששמענו אותה מדברת ראינו שהיא אישה נחמדה,שלא ציפתה להרבה והפתיעה את עצמה בגדול. לי יש סימפטיה לא קטנה לטניס שולחן ואני גם משתדל לשחק כמה שיותר.

באמת שזה משחק כיפי ואדיר וכל הכבוד למרינה שהשיגה את הכרתנו בה כספורטאית שלנו.

פאבל גופמן המתעמל היה גם כן לא מוכר עד שהעפיל לגמר הקרב רב שם ביצע כמה תרגילים מרשימים ביותר אבל יש לי הערה קטנה: פאבל,אתה חייב לעבוד על הנחיתות שלך. ובאמת כל הכבוד גם לך. בינתיים הבריכה הסתיימה אחרי שנתנה לנו כמה תצוגות פנטסטיות ומרשימות ביותר. גמר ה-100. ה-4X200, פלפס שניסה לשבור את שיאיו של מרק ספיץ האגדי, אינגה דה ברוין שהפסידה פעמיים זהב ועוד רבים וטובים אחרים.

תסלחו לי אם לא אדבר פה על ירי הצלחות, סייף, טקוואנדו והיאבקות רומית יוונית,תודה.

בעולם השייט יש לנו כמה וכמה נציגים,זוג אחד במפרשיות 470 בנים,זוג מקביל בנשים,

וגל פרידמן ולי קורזיץ במיסטרל. מלי קורזיץ ציפו להרבה,בתור אלופת עולם.

גם מגל פרידמן. לי קורזיץ לא עשתה תחרות טובה,אבל זאת אולימפיאדה ראשונה שלה והיא כבר תגיע להישגים טובים יותר, שני הזוגות גם לא הגיעו להישגים מרשימים אבל הכול נסלח ונשכח בגלל ההישג של גל פרידמן. מדלית זהב ראשונה למדינת ישראל, ספורטאי ענק.

זה היה מאוד מרגש לשמוע את התקווה, עוד יותר מרגש היה לראות שגל התבלבל בין צופיה להומייה ויצא לו צומיה כמו פאקצה.

בקיאקים רועי ילין סיים עם הישג מכובד של גמר אולימפי, קולגנוב הגיע רק לחצי הגמר וחושב על פרישה ופסחוביץ' סיימה שישית. אלכס אברבוך הוא הישראלי האחרון שאדבר עליו פה. את המוקדמות עבר בקלות, הוא ספורטאי מצויין שביום טוב שלו בלי פאשלות יכול לקחת מדליה, גם מזהב.השאלה היחידה שנותרה היא מתי יש לו יום טוב? אגיד לכם אני, בתור מומחה לספורט ופיענחו שפת גוף של קופצים במוט, אלכס אברבוך לא ניחן בחוזק המנטאלי של זאבי ופרידמן, כשהוא תחת לחץ הוא לא מפיק את הכי טוב שהוא יכול, הוא נלחץ ומשקשק ובכלל לא ניגש לקפיצה. אם אתה מנסה בפעם השלישית לעבור את הגובה ואם לא תצליח תצא מהתחרות, למה לא לנסות לקפוץ? אלכס איכזב אותי קצת, אני מודה. תמיד יש לו פאשלות אבל הוא היה מסוגל. חבל מאוד אלכס,חבל מאוד. הוא הודיע גם שאחרי בייג'ין הוא פורש. בהצלחה בכל מה שתעשה אלכס,בהצלחה. 

טורניר הכדורסל הסתיים בלי מדלית זהב לארצות הברית הדרים-טים,

רק ארד בודד ומסכן. הנבחרת שלהם לא באה מוכנה מספיק,זלזלה כרגיל וחטפה בראש. בקשר לאכזבה של ארצות הברית מהארד,עליי לומר כמה מילים בקשר לאכזבותיהם. מייקל פלפס רצה 8 מדליות זהב, בסוף הוא קיבל 6 זהב ו-2 ארד.

האמריקאים מאוכזבים מכך, אתם מודעים לכך שהוא לקח באולימפיאדה יותר מדליות מאשר יש למדינתנו אי פעם? אני לא חושב שבנאדם אחד שמביא 8 מדליות בשבוע אחד יכול להגיד שזה מאכזב אותו, תיכנסו לפרופורציות כבר.

קצת לפני הסוף, כמה ספורטאים ודברים שצריך לדבר עליהם קצת.

הרבה יכנו את האולימפיאדה הזאת אולימפיאדת הסמים, כמה יוונים נכשלו בבדיקות,כמה אצנים עתידים לאבד מדליות,פויה לכל מי שמשתמש בסמים.

אל גארוז' סוף כל סוף ניצח והגיע לו. אבל למה לענות אותנו עם הערבית שלך?

הקהל באתונה הרגיז אותי מאוד, קודם כל, היו קרחות באצטדיון האולימפי הרבה פעמים ולפני כמה ימים בגמר ה-200 הם לא הפסיקו לצעוק את שמו של האצן היווני שנפסל בגלל שלקח סמים, חבר'ס יוונים שלי, הוא מסומם ואתם מבזים את האולימפיאדה.

מרלן אוטי הסלובנית (יה,דאטס רייגט) שהשתתפה בפעם השביעית שלה באולימפיאדה לא הצליחה להעפיל לגמר שאותו פספסה בכמה מאיות. כמה מתאים למרלן. אלופת הכסף. אתלטית ענקית, היא בת 44 והיא מגיעה לחצי גמר אולימפי. כל הכבוד.

גייל דיברס, עוד אתלטית גדולה וותיקה,שזכתה דווקא ב-100 ב-92' ואף פעם לא במשוכות שזה המקצוע החזק שלה. היה נורא לראות אותה מתרסקת על המסלול. כמה חבל, כמה חבל שזה קרה לה. גם אלן ג'ונסון רץ ה-110 משוכות לגברים, אני מעריך אותו מאוד, התרסק על המסלול, אבל שימו לב שגם את זה הוא עושה באלגנטיות אין קץ. הוא יודע איך לקפוץ ראש מתחת למשוכה בדרך שכולם ישימו לב אליו ולא אל הרצים. אתלט ענק.

המקצוע המטופש ביותר באולימפיאדה: טרמפולינה

המקצוע הכי מגעיל ודוחה באולימפיאדה: הרמת משקולות נשים

האצן הכי מצחיק של האולימפיאדה: ברנארד ויליאמס הקומיקאי, שהייתי חייב להזכיר אותו.

אני בטוח שפספסתי כמה מקצועות אבל לא נורא. את הדברים החשובים כתבתי כבר.

זכינו במדליית זהב אולימפית סוף כל סוף. ולסיום אולימפיאדה, כי אני לא יודע אם אכתוב פה עוד פוסט, משפט מיוחד של אלאסטור שיסכם את האירוע.

נהניתי לצפות בעוד אולימפיאדה נהדרת. היה כיף מאוד. אף אחד בחו"ל כבר לא חושב שאנחנו רוכבים פה על גמלים. אז איך אמר פעם חכם עם מבטא אמריקאי: אנחנו על המפה ואנחנו נישאר על המפה.