אני , לא יותר מזה . (:

שמתי לב שיש לי נטייה לנטוש את הבלוגים שלי להמון זמן , לחזור לעדכן , ואז שוב לנטוש אותם להמון זמן עד שקורים דברים משמעותיים .

משמעותיים?

לא יודעת .

טוב , אולי כן . אחרי הכל , אם זה לא היה חשוב כל כך לא הייתי טורחת לבוא לעדכן.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

אבל אני בכל זאת אנסה.

אני שחקנית כדורסל , ובמסגרת המסויימת שאני משחקת בה , [נבחרת ישראל צעירה כזאת..] , נבחרתי להיות בקאדר הסופי שאמור לטוס השנה לטורניר באירופה. ואני שמחה על זה . ממש . כאילו , אין דברים כאלה.

אני , אשכרה אני , בסגל הסופי שנוסע .

וואו.

אז בקיצור , עד לנסיעה , אני חייבת להיות נוכחת בכל אימוני ההכנה שיהיו לקראת הנסיעה . בכולם . והם מתפרסים על החופש , בתאריכים שונים .

אז בגלל זה , הזזתי לכל המשפחה שלי נסיעה לטורקיה , וקיצרתי אותה. סביר . שווה את זה .

איחרתי ביומיים למחנה גדול בצופים . גם זה עובר , אחרי הכל , זה שווה את זה , לא? בטח.

הצופים. הינה , עוד סיפור.

מכיתה ד' אני בצופים . באה להכל . פעולות , טיולים , ימים מיוחדים . ה=כ=ל.

עד השנה . בגלל העומס של הכדורסל הייתי חייבת להחליט , לא יכלתי לשלב את הכל - צופים, כדורסל וגם לימודים . בכל זאת , שנה הבאה תיכון .

אז ויתרתי על הצופים .

אבל הרגשתי שאני מוותרת לעומת משהו יותר טוב , וצדקתי .

השנה הזאת עשיתי מהפך. נהיה לי ביטחון , הקבוצה שלי ניצחה המון פעמים בזכותי . למדתי להוביל , להנהיג , להצליח , לנצח.

זו הייתה השנה הכי טובה שלי בחיים מבחינת הכדורסל . אני משחקת מכיתה ב'. ואני עולה לט'.

אבל לא יכלתי להגיד שזה לא הפריע לי .

כי כשאת מגיעה לביצפר , ושאת שומעת את כל החברים שלך מדברים בהתלהבות על הקורס שלהם , על הפעולות שהם עוברים ועל הטיולים . זה קשה . ובעיקר מבאס .

כי אני , ילדה שכל השנים , מכיתה א' , הייתה מעורבת בהכל , פתאום נהייתה בחוץ. ולא יכלתי לסבול את זה .

אז נגמרה לי העונה , והחלטתי לחזור.

באמצע הקורס .

אבל ממש שמחתי על ההחלטה הזאת .

וקיבלו אותי בחזרה .

אבל מה?

הרגשתי אפסית .

אפסית .

אחת שלא שווה שם כלום , כאילו הם כבר יודעים הכל , ואני כלום , כי הפסדתי הרבה .

ועד כיתה ח' , נחשבתי לאחת תותחית , הייתי בתחרויות בנייה , תמיד עזרתי לבנות את המבנים , הייתי בראש של המורל . ועכשיו אני בצד.

טוב , לא במצד לגמרי , כי מבחינת החברים שלי הייתי תמיד בפנים , תמיד יודעת מה קורה . אבל שזה מגיע לעניין רציני כמו תחרות בנייה , או לבנות איזה משהו במבנה , אני זה כבר מחוץ לתחום . למרות שאני יודעת שאני שווה . שאני כן מסוגלת! ושאני יכולה להצליח אפילו יותר טוב מהם.

ומה עוד קרה לי בצופים? התאהבתי.

פאק , כאילו , הדבר שהכי פחות רציתי שיקרה , קרה .

ועוד בזה שכל הזמן מוקף בנות וכל הבנות רוצות אותו .

זה לא יאומן , כי הוא פשוט לא עושה כלום , וכל הזמן יש סביבו אנשים . זה כזה מוזר.

והוא משגע אותי . הוא יכול להיות כזה מתוק . והוא יכול היות כזה מניאק .

הוא יכול להראות שאכפת לו ממה שקורה סביבו ולהשקיע את כל הנשמה , והוא יכול להיות סנוב ולחשוב רק על עצמו.

ובגלל זה אני כל כך מבולבלת .

ופעם הוא משדר שהוא בקטע שלי , אבל אז פתאום הוא מתרחק , לא שם עלי בשיט.

אני משתגעת.

אני רוצה להוכיח שאני שווה , שאם הגעתי 3 חודשים אחרי שהתחלתם אני כן יכולה לעשות משהו , כי גמאני כתבתי פעולות בידיוק כמוכם , וגמלי היה קשה בעבודות , וגמאני עשיתי פדיחות מות כל המדריכים וגם אני בניתי את המבנה המזדיין הזה .

אז תפסיקו לתפוס תחת , אני ב-ד-י-ו-ק כמוכם .

אבל יודעים מה מוזר?

שאני כלכך נהנת . כי אחרי כל זה , שצריך לעשות מורל , אני תותחית .

ושרוצים לצחוק , אני תמיד שם .

אני מוקפת באנשים הרבה פעמים.

אבל לפעמים זה פשוט מתהפך לגמרי.

זה כאילו ברור שהכל יעשה כדי שאני אהיה באימונים האלה . אני אוותר על הכל , בשביל להיות שם. זה ברור . ברור לכולם .

אבל אני לא יכולה עם הלחץ הזה יותר .

שלא תבינו לא נכון , אני רוצה לנסוע . מאד מאד מאד מאד . אבל אני מרגישה שאני מפסידה כל כך הרבה לעומת זה .

ואני ממשיכה להגיד לעצמי - זה שווה את זה .

זה שווה את זה . זה שווה את זה .

כשתחזרי מהנסיעה הזאת תהיי כל כך גאה בעצמך , שתביני שזה היה שווה את זה .

אני משתגעת.