מה שמיסתתר מאחורי נערה

סליחה על חוסר העידכון יש לי תקופה לחוצה,יש לי גם עידכון בבלוג האישי הקישור בצד ימין....

מור פתחה את עיניה לשמע הדפיקה בדלת.

היא קמה ממיטתה חצי רדומה.

להפתעתה ראתה מולה את נעמי עומדת ובוכה בכי קורע לב ובידה תיק קטן.

מור מיהרה לחבק אותה ולהכניסה לביתה....

לאחר שנעמי נרגעה היא שפכה בפני מור הכול והתחילה לספר:

"באתי הביתה ואמא שלי בקשה ממני לדבר איתה,ישר ידעתי שזו הולכת להיות שיחה רצינית.שנינו התיישבנו על הספה והיא התחילה לדבר איתי בעדינות ולרמוז לי שאלך לפסיכולוגית או לטיפול מכיוון שאני נורא רזה ואני לא אוכלת היית מאמינה?!"אמרה נעמי

מור שתקה ולא אמרה מילה.

נעמי:"מרוש למה את שותקת?את לא מסכימה איתה נכון?"אמרה בפנים מודאגות

מור:"כ...כמובן שלא" אמרה בייאוש

נעמי:"ידעתי שתביני אותי" אמרה בחיוך

נעמי:"אז אכפת לך שאני אשאר אצלך כמה זמן"

מור:"כמובן"

נעמי:"טוב אני עולה לחדר שלך" אמרה והלכה לחדרה של מור

מור נאנחה

הטלפון צלצל ומור ענתה

"הלו"

"מור זה אני תמר" אמרה אמא של נעמי בוכה

והמשיכה "נעמי אצלך?אני מאוד מאד דואגת לה,מאז השיחה שלנו חשבתי על זה והבנתי שאני צריכה לטפל בזה ולאחר שרמזתי לה היא ברחה מהבית" אמרה מיבבת

מור:"אל תדאגי היא אצלי,היא תהיה אצלי זמן מה ואני אנסה לרמוז לה שעצמי ומקווה שזה יעבוד"

תמר:"תודה רבה לך מור"

מור:"אין בעד מה,אני מאוד דואגת לה בעצמי,להתראות"

"בי"

למור עצמה לא היו תכניות מסוימות מה לעשות עם נעמי,אך היא קיוותה שהיא תצליח להשפיע עלייה....

מור סיפרה הכול להוריה והם הסכימו שנעמי תגור אצלם זמן מה.

בערב כולם אכלו ביצה עם סלט ירקות,רק נעמי התנצלה ואמרה שהיא לא רעבה,אך אמה של מור התעקשה אז נעמי ניקרה טיפה מהסלט ואחר כך התנצלה והלכה לשירותים.

מור הלכה לכיוון השירותים ושמעה קולות קיא.

נעמי יצאה ומור עמדה מולה

מור:"נעמי אני חושבת שאת צריכה להפסיק עם זה" אמרה ברצינות

נעמי:"אבל אמרת בעצמך שאמא לשי לא צודקת"

מור:"נעמי,אבל את מזיקה לעצמך תפסיקי עם זה בבקשה,אני לא יכולה לראות אותך מתענה ככה!"אמרה והרימה את קולה

נעמי:"אבל טוב לי ככה!אני נהנת מי זה ואני לא רוצה להפסיק!זה עושה לי טוב!"

מור:"נעמי!!!את שומעת את עצמך בכלל?!ואת יודעת מה?!אני דברתי עם אמא שלך והיא צודקת נעמי!!"היא צרחה

נעמי:"את יודעת מה?!לא צריך את הטובות שלך אני אלך אל דור,הוא בטוח יבין אותי!":אמרה חטפה את תיקה מהמיטה ויצאה המהירות מן הבית...

מור התיישבה על ריצפה נשענת על הקיר ודמעות זלגו מעיניה,אימה של מור ראתה אותה וחיבקה אותה חיבוק חם והבטיחה שהכול יהיה בסדר,אבל מור לא הרגישה כך....