קרה לכם פעם שהייתם ממש מיואשים?
הלוואי שהייתי רואה מה שהחברות שלי רואות ואני לא.
מצד אחד אומרים לי שגם הוא רוצה אותי ושזה ברור..ומצד שני לפעמים נראה לי שהוא פשוט לא שם עלי.
הלוואי שהיה לי קצת אומץ להגיד לו מה אני מרגישה.
אולי זה היה פותר את הדילמה שלי וזהו..ואת הסבל הזה שקורה לי כל פעם שאני מתאהבת, בגלל זה אני שונאת להתאהב.
כי זה פשוט לא מתממש..לא אצלי בכל מקרה.
כן, אני יודעת שזה נשמע פתטי..וכן, זה פתטי, אבל אני לא אשמה.
לא איכפת לי.. פשוט הייתי חייבת לכתוב את זה..כי זה יושב לי על הלב כבר כמה זמן.
למה זה לא יכול להיות פשוט ולקרות כבר..רק שזה יתחיל כבר כוסעמקקק.
כי אני רואה שכמעט אצל כולם זה מתממש..ורק אצלי לא.
אולי הבעיה היא אצלי?!
ולנושא אחר.
הייתי היום בחזרות להצגה..כל כך נהניתי ..באמת ששכחתי כמה אני אוהבת לעשות את זה.
למרות שקצת הפחדתי את עצמי כששיחקתי..כי אני צועקת שם כמו אמא מטיפה כזאת שנמאס לה..לפי דעתי כן? אבל אני אעבוד על זה.
אני כל כך רוצה להצליח בזה! (הווו אני כ"כ דרמתית. T_T)
אה וגם אני בתהליכים של להפסיק לעשן..כן כן...לא כי החלטתי, כי זה די מתחיל להגעיל אותי..ואני מסתדרת עם סיגריה אחת ביום!! אחת! D:
אבל אתם לא צריכים לעודד אותי ..אני יעודד את עצמי..זה בסדר. =]
בקיצור מפוסט מבאס לפוסט יותר משמח..אתם יכולים להבין שיש לי פיצול.
ואני יכולה להבין שחפרתי לכם.
ביי עד הפעם הבאה. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
