פעולות-פעילויות-רעיונות-וטיפים להדרכה טובה! =]

"היום יש בשר לאכול, אבא הצליח לצוד". אמרה אמא כשהיא מציצה מפתח המערה.

בעוד כולנו מתאספים סביב האבן הגדולה הגיח אבא מפתח המערה כשהוא מחייך את החיוך הראשון זה חודש ועל הגב שלו-צבי.

אני טון, וזה לא קיצור, זה פשוט השם שלי. אני השני הכי גדול- אחריי אחותי. היא עוזרת לאמא במטבח, ואני-שומר על האחים. כשאהיה בן 15 אוכל להצטרף אליו לציד אבל עד אז אני שומר על הזאטוטים. אנחנו גרים במערה, בצד ההר הגבוהה ביותר באזור. הכל מסביבנו ירוק, יש פרחים, רק חיות ראויות לאכילה אין.

כשאבא נכנס עם הצבי כולנו רצים אליו ומחייכים וצוחקים, אפילו אחותי, נריט, מחייכת ליד אמא. אבא מתיישב, מחייך אל אמא, ומתחיל לחתוך את העור,

אחר כך הוא מוציא חלקים מסויימים ושומר אותם, ואז הוא מתחיל להכין את האוכל לערב. הוא מפסיק את מלאכתו, בוהה בחתיכה מסויימת, בוחן אותה שוב ושוב,

הוא עובר ללב ובודק אותו, וכולנו רואים את הארשת חמורה שעוטפת אותו. החיוכים שלנו נמחקים לאט לאט.

"הבשר מורעל, הצבי היה מת בעוד ארבעה ימים מייסורים. אוכלים היום את מה שאכלנו אתמול".

כולנו ללא יוצא מן הכלל שתקנו, בדממה שהשתררה בחדר הלחישה של אמא נשמעה כצעקה והיא אמרה "נגמר".

אבא הרים את הראש מהצבי, הביט באמא והוריד את הראש מיד. הוא נאנח, ולקח את בשר הצבי אל מחוץ למערה.

faאבא חזר למערה, ושכב על מצע העשב שלו, הוא הפטיר "אין מה לעשות, היום נאלץ ללכת לישון רעבים". אמא לחשה לנריט בעוקצנות "רק היום?" והמשיכה "זו הפעם השלישית השבוע שכולנו הולכים לישון רעבים".

אבל רק אני ונריט שמענו.

כולנו נשכבנו לישון, כל אחד בפינה שלו, מנסים להירדם כמה שיותר מהר כדי לשכוח מהרעב. אבא נחר. שוב.

באמצע הלילה אני מתעורר ורואה את נריט כשהיא לוחשת לי "טון, טון! תתעורר, חייבים לעשות משהו אחרת כולם ימותו."

אני קופץ מהרצפה ומשתדל שלא לעשות שום רעש. בחוץ רוח מקפיאה מקבלת אותי ואני נרעד ומיד אחר כך מתרגל. יש לנו משימה לעשות.

נריט ואני יורדים במעלה ההר שמוכר לנו, שנינו נזהרים באבן שבולטת מהשביל שיצרנו אחריי שנים של טיפוס ושנינו מדלגים מעל השורש העבה של עץ הנעון.

אנו ממשיכים עד שאנו מגיעים למערה השנייה. שבט לנד.

בדממה נכנסה נריט משום ש ת מ י ד היא מצליחה להיכנס בלי להרעיש, ותוך מספר דק' הצטרפו אלינו שמיטו, וחגיר. שניהם מחייכים, מסתבר שהם כבר היו ערים ורק חיכו לנו. המשכנו ארבעתנו, בדממה, מזהים כל פיסת אדמה, בטוחים בצעדינו, אנו פוסעים לעבר המערה השלישית. שוב, נריט נכנסה בעוד שמיטו חגיר ואני מחכים לה. מתוך המערה יצאה לנד וכשהיא יצאה כמו תמיד הבטן שלי התחילה לכאוב. המשכנו כולנו אל הקרחת שלנו ביער, שם, כולנו התיישבנו בעוד נריט ממשיכה לעמוד, תורה להיות מנהיגת האסיפה. עוד לפני שהספיקה להתחיל לדבר נשמעו קולות של צעדים כבדים, כארבעה זוגות רגליים כבדות. כולונו הסתתרנו בין העצים ביער, למעט נריט שתיפסה על העץ צמוד למקום בו עמדה קודם.

מתוך הצללים זיהינו את ארבעת הדמויות הפוסעות לעברנו. אבינו, אביהם של שמיטו וחגיר ואביה ואחיה של לנד. הם המשיכו לדרכם, כנראה חושבים שבלילה יתמזל מזלם והם יצליחו לצוד. מלחישותיהם הבנתי שהם מתכוונים ללכת לעץ המרכזי שבחורשה.

בסימוני ידיים, הסכמנו כולנו שנלך לכיוון ההפוך, ושם נחליט מה בדיוק לעשות. היינו חייבים להזהר לא להיראות אחרת כולנו היינו חוטפים מכות ללא יוצא מן הכלל.

התחלנו ללכת, משתדלים ללכת כפוף, לא לדרוך על העלים, קודם נריט, אחר כך שמיטו, חגיר, לנד ואחרון, אני. הלכנו בטור עורפי עד שלבסוף עצרה נריט וכולנו עצרנו.

היא ריכזה אותנו שוב סביב במעגל, והתחילה לפרט את התוכנית. כולנו החוורנו. נצטרך להיות אמיצים ועזים. הוחלט שמיטו וחגיר ילכו להפעיל את המלכודות בעוד נריט תעשה את הקולות בהם היא מומחית. נשארנו לנד ואני. ביחד לבד. אנחנו נצטרך לבצע את הציד. לנד חייכה חיוך מוזר, לקחה אותי עשרה צעדים הזיזה כמה שיחים וביניהם, אני רואה שני קשתות ענקיות מדהימות. לנד התחילה לגחך מהבעת ההפתעה שנמרחה על הפנים שלי.  קשת אחת שחורה ענקית, חזקה אך גמישה. קשת כזו יש רק לאבא של לנד ומסתבר שהיא למדה איך להכין אותה. הקשת השנייה הייתה חומה טיפה פחות גדולה מהשחורה אך יפה יותר לנד הרימה את הקשת החומה מהקרקע, אספה את החצים החומים שהיו קשורים אחד לשני בקשר כך שאפשר להוציא כל חץ בנפרד וסימנה לי לקחת את הקשת השחורה. הרמתי אותה בזהירות יחד עם החצים הקשורים ולהפתעתי היא הייתה קלה.

קשרנו את החצים סביב המותניים והתחלנו ללכת לכיוון הגבעה שמשקיפה על המלכודות. לנד צעדה בראש ואני הלכתי ממש צמוד מאחוריה, כדי שאוכל להיות קרוב אליה ככל שאוכל.  שנינו שתקנו ומיד לאחר מכן שמענו את הקולות שביצעה נריט. הם היו מושלמים. לנד התחילה לרוץ לגבעה כדי לא לפספס את הזדמנות, רצתי גם אני מאחוריה עד שהגענו שנינו  לאזור בגבעה שמשקיף על המלכודות. הקולות שהשמיעה נריט התמשכו ואחריי כמה רגעים של המתנה ראינו מספר צבאים מגיעים לכיוון בו היו המלכודות. ממש באותו הרגע ראינו את כל האבות שלנו מתקדמים לכיוון בו נמצאו המלכודות. נריט הסתתרה באזור וכן שמיטו וחגיר. היינו צריכים להיזהר, לא לפגוע בהם. לפתע, לנד הורידה את הקשת המתוחה מידיה, הביטה לעברי ואמרה "אפשר לגמור עם כולם, אנחנו לא חייבים להשאיר את כולם בחיים." הבטתי בה מהופנט. הנהנתי בהסכמה כשחיוך נפרש על הפנים שלי ומתחתי את הקשת. הצבאים הגיחו מצד אחד והאבות הגיעו מהצד השני. שררה דממה. לאחר שראינו בברור את הצבאים, שמענו זעקה כשאחד מהאבות נכנס לתוך המלכודת העגולה ומיד לאחר שהיא הופעלה נכנסה לתמונה המלכודת השנייה, הרשת שהכנו במשך שנה נפלה על אביה ואחיה של לנד. האב היחיד שלא נפל למלכודת היה אבינו והוא התחיל לברוח אך מייד הוא נפל כשנפגע מחץ בלב. נריט שילחה בו את החץ הראשון ובפגיעה ישירה בלב הרגה אותו. יריתי גם אני שלושה חצים על אביה ואחיה של לנד. לנד כיוונה את חץ שני והרגה את אביהם של שמיטו וחגיר. מתוך החורשה יצאה נריט. שמיטו רץ מאחוריה ומיד אחריו חגיר. לנד כיוונה חץ לעבר נריט ושילחה אותו. נריט ששמה לב לחץ שכוון לעברה התכופפה מיד אך שמיטו, שלא שם לב אליו נפל. מת. חגיר מת מהחץ ששילחתי אני. נריט נשארה כפופה כדי לא להיפגע. לנד הביטה לעברי, סימנה לי להתקדם ולעבור לזווית אחרת ממנה אוכל לפגוע בנריט. עברתי לזווית אחרת, שם, שחררתי את החץ. החץ עף מהידיים ישר לעבר העורף של נריט. שמעתי חבטה ונריט נפלה, מתה. לנד הושיטה לי את היד, ושנינו חייכנו. החיות לא ייפגעו עוד.