פעולות-פעילויות-רעיונות-וטיפים להדרכה טובה! =]

קודם כל, מה היא שפת הגוף? למה היא כ"כ חשובה?

שפת הגוף היא בעצם כל המידע שאנחנו מעבירים בצורה שלא קשורה לדיבור שלנו.
שפת הגוף כוללת כ53% מהחשיבות של המידע, ולכן אם נראה מישהו עצוב (כמו ששפת הגוף שלו משדרת), גם אם הוא יגיד שהוא שמח ומאושר, לא נוכל להאמין לו. (שאר ה47% מתחלקים ל40% טון דיבור ורק 7% תוכן הדברים שנאמרים).
במילים פשוטות, שפת גוף גרועה תהפוך כל פעולה, טובה ככל שתהיה, לפעולה גרועה. וכן ההפך, שפת גוף טובה תהפוך כל פעולה לפעולה מצויינת.
 
אם שפת הגוף שלך תשדר משהו אחר ממה שאתה אומר - שפת הגוף תשכנע. תמיד. אם שפת הגוף מתאימה למה שאתה אומר, אתה נתפס בתור אדם הרבה יותר כריזמטי ומנהיגותי (יש חשיבות רבה גם לשפת הגוף של הקהל ולכן בלנ"ד הפוסט הבא שלי יתמקד בשפת הגוף של החניכים).
 
טוב, סבבה, אני יודע. אז איך אני משפר את שפת הגוף?!
קודם כל, סרטון ממש ממש מומלץ (ובסיסי) זה הסרטון הזה: http://www.youtube.com/watch?v=3rENqHRa7bw (חשובה במיוחד תנועת ה'מקור') וחוצמזה, בדיוק בשביל זה יש טכניקות וטיפים.
 
אז מה חשוב לזכור?!
קשר עין - כל מי שתופס טרמפים יודע כמה שזה חשוב.
קשר עין זה הדבר שכמעט הכי קל לשנות, ובכל זאת זה אחד הדברים המשמעותיים ביותר בשפת הגוף. תקפידו עליו (גם אם קשה לכם, ולא רק בפעולות) ותוך כמה שבועות זה כבר יבוא לכם בצורה טבעית.
למי ששוכח אפילו פותחה שיטה באוסטרליה, אם אתם עובדים עם דפים, בריסטולים וכאלה (תזהרו, לא להקריא מזה! זה רק אמצעי מתודי לחניכים, לא בשבילכם!) תכתבו למטה: "סיימתי נקודה?! עכשיו להסתכל לקהל בעיניים". קשר עין טוב גורם לחניכים להרגיש שאתה מדבר ספציפית אליהם, וגם, שאתה מתכוון באמת למה שאתה אומר.

הבעות פנים - בפנים יש לכם 64 שרירים ו7,000 סוגים שונים של הבעות פנים.. פשוט חבל לא לנצל את זה.
משום שכשאתם עצובים, לא יהיה לכם נעים לדבר עם מישהו צוהל משמחה. וכשאתם שמחים, לא יהיה לכם נעים לדבר עם מישהו בוכה מעצב אלא דווקא עם אדם שמח. הסיבה לכך היא שלרגשות יש סוג של "כח משיכה", אנשים פשוט מעבירים ו"מדביקים" אחד את השני ברגשות.
לכן חשוב להתאים את ההבעות פנים ומה שנאמר. כלומר, לחייך בפעולה על שמחה, מבט עמוק בעיניים כשאומרים משהו רגוע ו"קפיצות" מהירות במבט בין חניכים כשמדברים על דברים יותר "קופצניים" נקרא לזה.
שימו לב, זה לא נכון לגבי הומור, הומור עובר הרבה יותר טוב עם הבעת פנים קפואה.
עוד משהו חשוב הוא, שהבעת פנים (והרגשות) של הקהל משקפות את ההבעות פנים של המדריך, ולכן אם החניכים שלכם "קפואים", כדאי לכם לשדר יותר חמימות ואופטימיות, זה עובד כמו קסם.

תנועה - המחמאה הכי גדולה שמדריך יכול לקבל זה שהוא מדריך "דינמי", פשוט לגרום לזה...

"דינמי" זה בעצם 'לא מקובע', מדריך שעומד באותו מקום כל הפעולה הוא ממש לא-דינמי. ואם נגיד את האמת, בד"כ גם די משעמם.
מצד שני, מדריך שזז הרבה מידי, משדר חוסר ביטחון ולחץ (וכמעט שאין דברים יותר גרועים מזה). אז איך יוצרים את האיזון הנכון?!
יש כמה שיטות. השיטה שאני הכי ממליץ עליה היא לזוז מדי פעם טיפה במקום, ולעבור מקום בצורה ברורה כל פעם שעוברים נושא, אבל זה נורא סובייקטיבי ולגמרי נרכש מהניסיון. רק חשוב שתהיו מודעים לזה.
 
עמידה, כניסה ותנועות ידיים - תנועות ידיים זה משהו מאוד חשוב...אבל איך עושים את זה? איך נכנסים, איך עומדים?
בכלליות אפשר לחלק את המדריכים ל2, המדריכים מה"חבר'ה" יותר ואלה המנהיגותיים יותר (אישית אני מהמנהיגותיים). -במה עדיף להיות, יתרונות וחסרונות אני בלנ"ד אעסוק בפוסט אחר.
*המדריכים מה"חבר'ה" יעמדו עם יד אחת בכיס (אגודל בחוץ, זה חשוב. או אגודל בפנים וכל שאר היד בחוץ, יש הבדלים אבל לא נכנס אליהם. תעשו איך שנוח), ויד שניה במהלך הדיבור תזוז בין הטבור לכתף. בקטעים לוגיים היד תעלה לאזור הסנטר, אולי טיפה למעלה יותר, ותרד. לעומת זאת בקטעים רגשיים יותר (סיפור או שיר למשל) היד תהיה מאזור החזה.
כשמדריך מסוג זה יכנס הוא יהיה עם 2 ידיים בכיסים (אגודל בחוץ או המצב השני) ומבט ארוך על העיניים של כל החניכים (כולם!). אני ממליץ להתחיל את הפעולה ב30-40 שניות של שתיקה ומבט ארוך בעיניים, אבל זה תלוי בכמה זמן השבט שלכם יכול לשמור על שקט.
*המדריכים המנהיגותיים יותר (רק למדריכים מנוסים!), יכנסו עם 2 ידיים בחוץ ומבט ממוקד בנקודה רחוקה (לפחות 50-100 מטר, אפילו אם יש קיר אז תסתכלו כאילו אין) ואח"כ יצירת קשר עין (גם כאן יעזור בשתיקה אבל לא תמיד).
הפעולה תעבור עם 2 ידיים חופשיות והרבה תזוזות איתם. חשוב להרחיק את הידיים מהגוף הרבה לכיוון הצדדים וקדימה (ולהחזיר מהר יחסית) - זה מראה על רוחב דעת. הידיים יזוזו בין המצח (אפשר גם מעל, ולהחזיר מיד) לחגורה, להשתדל לא לעבור את קו החגורה בכלל, זה משדר ביטחון עצמי נמוך.
בקטעים לוגיים הידיים יזוזו לכיוון המצח, ובקטעים רגשיים יותר אגרוף במרחק 3-4 ס"מ ממרכז החלק העליון בחזה או תנועת ה'מקור' (מהסרטון) עם היד הימנית בערך המרחק 30 ס"מ קדימה ממרכז החזה העליון תוך כדי מבט עמוק בעיניים של החניכים. (תעמדו מול מראה ותעשו את זה כדי להתאמן.)
 
חשוב (במיוחד אצל המדריכים המנהיגותיים) לא להפריז בתנועות קיצוניות, למרות שזה יכול לתרום לפעמים, זה משדר חוסר ביטחון עצמי.
ביטחון עצמי זה חשוב כי זה משדר "אני אדם שיש מה ללמוד ממנו, כדאי לשמוע לי" לעומת חוסר ביטחון עצמי שמשדר "אין לי מושג מה אני עושה פה, אני לא שווה כלום ואין מה ללמוד ממני בכלל". אומנם לקחתי ביטוי קיצוני, אבל גם אם זה לא מה שאתם חושבים על עצמכם, זה מה שאתם משדרים. (ואם זה כן מה שאתם חושבים על עצמכם, אז למה אתם מדריכים בכלל?!)
 
כדי לרכוש את העמידה הנכונה כדאי להשתמש בטקטיקת כוס הקפה.
לכו תכינו כוס קפה או תה (ואני רציני!), תמלאו את זה עד הסוף, עד הקצה לגמרי ותחזרו אחרי שהכנתם. (אם אתם עצלנים פשוט תעשו את זה עם כוס מים ותדמיינו שזה חם)
הכנתם?! אחלה. עכשיו תלכו עם הכוס (חשוב שהיא תהיה מלאה עד הסוף, בלי לרמות [;) ותנסו לשתות את זה לאט לאט כשהכוס מעל למותן ומתחת לצוואר. שמתם לב איך הצעדים שלכם נהיו יותר איטיים?! התנועות יותר מחושבות?! הגב זקוף (אם לא, תזקפו אותו)?! זה בדיוק העמידה שצריכה להיות לכם בתור מדריכים. אני מציע לעשות את זה מול מראה לפחות פעם ביום-יומיים (ללכת ולשתות) עד שתגיעו לאותה שפת גוף גם בלי כוס ואח"כ גם בלי חשיבה. זה עובד בצורה מדהימה פשוט =]

והדבר שאולי הוא הכי פשוט והוא הכי משפיע בעולם - היציאה מהפעולה מסכמת את כל הפעולה.
לכולנו יש את הנטיה כשאנחנו יוצאים מפעולות גרועות לצאת עם מבטים מובסיםשל "סליחה, פישלתי", לעומת זאת מבט מנצח בפעולות טובות.
חשוב להימנע מהפנים המביכות של הכלבלב המוכה (ואני בכוונה מתבטא ככה) בגלל שבדיוק ככה גם ירגישו החניכים שלכם.
אם אתם יוצאים מהפעולה (גם ההכי גרועה בעולם) עם מבט מנצח, כמו בפעולה ההכי טובה שלך, גם ככה בדיוק ירגישו החניכים.
 
אבל חשוב לזכור, שכשיוצאים עם שפת גוף שחצנית, מקבלים בדיוק את התוצאה ההפוכה. שום מסר לא יעבור וכל הפעולה תתפקשש לך.
 
בהצלחה ^^
אני מציע לקרא את הפוסט הזה לפחות פעמיים-שלוש כי מרוכז כאן הרבה מאוד מידע במעט מאוד מקום (לצורך העניין, כדי להראות את כל מה שכתוב פה בצורה טובה צריך בערך 2 יחידות שלמות).
אשמח לביקורת. P:

אוראל ירקוני.

(דבר העורך, באמת מרוכז פה המון חומר, ואני יודע את זה על בשרי! אתם יודעים כמה זמן לוקח לעבור על זה כמו שצריך, לתקן טיפה כשצריך ועוד בסוף להבין את זה?! אמממ..אני כבר אכתוב תודה פה לאוראל כי מגיע לו מינימום את הקרדיט הזה. סחטיין אחי. למדתי פה המון! פוסט אדיר! שמעיה.)