פעולות-פעילויות-רעיונות-וטיפים להדרכה טובה! =]

[כותב הפוסט - שמעיה]

זהו פוסט לחיזוק המיואשים מבינינו, [ממילא מה שאומר כל אחד ואחד מאיתנו]

בעיקרון הרבה מהפוסט מוקדש לחניכיי באהבה שייכנסו להדרכה חלקם בזמן הקרוב, ואני רק אוסיף בשבילם - שאני מאוד אוהב אתכם!

בכל מציאות בחיים, ברגע שמתחילים התחלה חדשה, או שסתם, פתאום מתחילים לראות קשיים, הרים גבוהים כאלה מתחילים

לחסום את שדה הראייה של ההצלחה, יש צורך בלהבין משהו בסיסי. 

קשה זה טוב. אמר את המשפט הזה דרור וינברג הי"ד. 

ככל שיותר קשה, כך גם יותר טוב. אז כהתחלה, מדריך? מדריכה? קשה? - אחלה! 

למה? כי זה אומר שאתה בעלייה. אתה מתאמץ, והמאמץ הוא טוב. ובהדרכה מאמץ הוא טוב עוד יותר, כי חניכים גם מרגישים ורואים מאמץ. 

כשתתאמץ בהכנת פעולה, ישימו לב. לא בפעם הראשונה, נכון, אפילו לא אחריי 4 פעולות, אבל אחריי 10 פעולות - הם כ ן ישימו לב. כי רואים שאתה מתאמץ. מה גם שהדוגמא שאתה נותן להם בהשקעה שלך שווה את כל הפעולות הלא מוצלחות שהיו. עובדה. אז ננסה להתמודד עם הקשיים, זה מעין קליפות של הגרעין הטוב שיש לכל מדריך שבאמת רוצה להשפיע ולעשות טוב לחניכים שלו. אז כל עוד זה קליפות - שזה לא 

בתור התחלה צריך לעשות רשימה של כל הדברים שקשים. בוא ניתן רשימה ענקית, כשהיא כוללת מדריך נוראנורא מסכן, מי שקורא את הפוסט מוזמן להוסיף ככל העולה על רוחו. רצוי.

קשיים - 

חניכים לא מקשיבים, חניכים לא מגיעים, חניכים מאחרים בצורה דרסטית, חניכים מחרימים ילד אחר, חניכים מבקרים כל פעולה, חניכים יוצאים באמצע פעולות, חניכים לא שמים על מדריכים, חניכים לא שמים על מדריך אחד -ועל השני כן-, חניכים לא רוצים להיות חלק מהסניף, חניכים מרגישים לא שייכים לקבוצה, קבוצות של חניכים בשבט, אין קשר בין החניכים למדריך |כפשוטו|, אין אהבה בין המדריכים לחניכים, המד"ש מעצבן, דרכה פוגעת בבגרויות, ההדרכה פוגעת בזמן עם המשפחה, ההדרכה פוגעת בחברים בישיבה\אולפנא, ההדרכה פוגעת בי מבחינה דתית, כשאני בסניף - אני לא עצמי, לא כיף לי עם החנניכים, סתם - מרגיש שלא מעריכים אותי, קשה לעבוד עם הצוות - כולם ראש קטן, לא מסתדר עם הקומונרית, לדבר מול קהל כש"כ חניכים, לא יודע להכין פעולות, אין נושאים לפעולות, החניכים רגילים למדריך הקודם (הנערץ), החניכים ציניים. 

במקביל עכשיו נכתוב רשימה של הדברים אליהם אתה רוצה להגיע - (מדריך מבסוט עד הגג בד"כ)

קשר טוב עם החניכים, אמון, שמחה, מלוא הפוטנציאל של חניכים, רצון להיות בסניף, גיבוש מטורף, קשר טוב עם המד"ש, פעולות מוצלחות עם הרבה השתתפות, פעילויות גיבוש, יוזמה של החניכים, מס' ערכים שיש לך רצון לקדם, טיולים שבטיים, תפילה, שיחות אישיות - והרבה, המון עבודת צוות, ראש גדול של הצוות ושיתוף פעולה, פירגון בצוות, קשר טוב עם הקומונרית, הערכה של חניכים לפעילות, להיות עצמי כמדריך, חניכים מגיעים בזמן (יחסית),ההדרכה לא פוגעת בבגרויות, ההדרכה לא באה על חשבון המשפחה בצורה דרסטית, הדרכה אמתית - שתמשך מעבר לתקופת ההדרכה, ההדרכה תשפיע לחניכים על החיים באמת, חניכים ירגישו ביטחון בשבט, השבט יהיה מקום חם - מגרש הבית, בלי ציניות, חניכים שחושבים בגדול ורוצים להתנדב, חניכים שמשתמשים כל אחד בכוחות שלו, חניכים שמפרגנים אחד לשני - ונותנים מקום, חניכים מכבדים, שמחה בהדרכה.

יש עוד מלא, אפילו דברים מרכזיים שבטוח שכחתי, אבל לא עולה לי כרגע - אז פשוט זרמו עם העסק..

אז אחריי זה, אנחנו מבינים מה צריך לעשות בפשטות. כמו הפס' "סור מרע ועשה טוב" תתחילו עם לסור מהרע, לאט לאט, ובמקביל - לעשות טוב ולהתקדם בחיובי. אנחנו לא נעבור על הכל עכשיו, אבל נתחיל לחשוב לאט לאט איך לפתור את הדברים...

אני מתלבט כרגע איך לעבור על , אבל נראה לי לעבור על כל סיטואציה זו הדרך היחידה אז נתחיל בפוסט הזה ונמשיך בפוסט נוסף אח"כ..

חניכים לא מקשיבים - יש כמה פוסטים שכתבתי כבר. כאן וכאן.

חניכים לא מגיעים - זה משהו שיידרוש המון סבלנות וכוח רצון. יש לכם? יופי.

אז צריך להתחיל בלהגיע לבתי הספר (בייחוד אם זה בי"ס אחד או שניים ובגילאי יסודי) ולהסביר, להלהיב עם איזה שוקולד, לחלק הזמנות, דפים להורים (בשבטים קטנים), אצל כל חניך - שיחת טלפון אליו אישית, שכל מטרתה היא שהחניך יגיע לפעולה כי יש לו מה לתת לקבוצה, וחסר שהוא לא נמצא, וכדאי, כי זה יהיה כיף (בשלב זה, לומר שממש חשוב להגיע כי זה יהיה משמעותי לא ממש מושך, אם כי אפשר תלוי בדרך). שיחת טלפון של 2 דק' = סבירות שיגיע, שיחת טלפון של רבע שעה - 95%, אבל להגיע לבית שלו, ולדבר איזה עשר דק' - זה טירוף. כל הכבוד למי שמצליח. לא צריך ששני המדריכים יבואו לכל אחד, אפשר שכל אחד יתמקד בחמישה חניכים שונים שלא מגיעים. זה שווה וכדאי. חוץ מזה, צריך שהפעולות יהיו שוות, חניך שמגיע והפעולה הראשונה מטורפת וכייפית - יגיע לפעולה השנייה כמעט בטוח. ברגע שהוא יגלה רצף של כמה פעולות, הוא כבר שרוף עליך. וסחטיין. חבל לפספס חבר'ה בגלל כמה פעולות לא טובות. תנו לחבר'ה האלה להשתתף, להרגיש שייכים. 

חניכים מאחרים בצורה  דרסטית - לא משנה מה כן, א ל תעשו שיחת נזיפה. דברו איתם, תסבירו להם שפשוט תשמחו אם יודיעו לכם שיאחרו ותראו להם כמה אתם משקיעים בפעולה הזו, כמה הם חשובים לכם, ולכן תנו להם להבין שהיה לכם הרבה יותר נוח אם הם היו מגיעים בשעה סבירה. כי קצת מבאס לנסוע מהישיבה לפעולה ואף אחד לא מגיעה ב45 דק' הראשונות. כמו"כ תעשו פעולה על רצון. תשאלו אותם אם רוצים להיות שבט שווה (בפעולה), אם הם רוצים להשפיע, להתגבש יותר, וכדי שזה ייקרה צריך איזה בסיס - שכשיש פעולה - כולם מגיעים! לא בקטע של "כמה זמן אני מבזבז ואתם לא באים" אל תגידו את המשפט הזה. אבל אפשר לתת להם להבין שזו המציאות. זה אצל הגדולים. אצל הקטנים כדאי מאוד פשוט להתקש' ולהודיע על הפעולה בזמן, להתחיל מנטליות של פעולות שוות וקצרות שמי שלא מגיע - מפספס. כפשוטו.

חניכים מחרימים - לספר את הסיפור על האח שנפל מצוק (הנה, כאן) ולחשוב על כל מיני סיטאציות בחיים שיש לנו את זה. רצוי שהחניך שאותו מחרימים - לא יהיה בפעולה אבל זה מאוד עדין ולא ברור. כל מקרה לגופו. תהיו חכמים!

המשך יבוא בשמחה>> 

ביקורת, לעג, קלס, ועגבניות רקובות - גם בשמחהD: