פעולות-פעילויות-רעיונות-וטיפים להדרכה טובה! =]

[כותב הפוסט - שמעיה]

"..חניכים מבקרים כל פעולה, חניכים יוצאים באמצע פעולות, חניכים לא שמים על מדריכים, חניכים לא שמים על מדריך אחד -ועל השני כן-.."

חניכים מבקרים כל פעולה - בואו נתחיל מעצמנו במקרה הזה. תחשבו שנייה, כמה פעמים יצא לכם לחשוב שהרב שלכם בישיבה או המורה שלכם בביה"ס אמרה משהו ואמרתם לעצמכם בלב "זה לא בשבילי\זה לא נכון\הוא לא יודע מה המציאות\איזה חפרן". טוב, נניח ולכם זה לא קרה ל י זה קרה, ולכן פשוט תקבלו את זה כמציאות שזה קורה. מטבענו אנחנו ביקורתיים. אבל מה, כשאנחנו גדולים יש בנו את הדבר הזה שנקרא "טאקט" וכשקטנים - פחות. אז חניך יכול לומר בלי לחשוב לרגע "ואוו איזה פעולה משעממת! נמאס כבר! או לחילופין אין לי כוח לכל הדיבורים, רוצה שיהיה פעולות עם אוכל!" קורה לכולנו. אבל הדבר העצום - זה שאפשר להפוך דווקא את התמימות (במובן מסויים) של החניכים ולנצל אותה. 

אחריי פעולה אתה תופס חניך שאמר משפט כזה, יושב איתו איזה 5 דק' וחושב מה היה משעמם בפעולה. אם אתה ממש גבר אתה מוסיף עוד נקודות שלדעתך היו משעממות, או פחות מעניינות. פתאום אתה 'משדר' לחניך משהו אחר. הוא קולט שאתה מבי על מה הוא מדבר. ואז ממילא תרוויח כמה דברים:

הוא יסתכל על פעולות בצורה אחרת, יבוא לדבר איתך אחריי הפעולות על הפעולות, אתה תשפר את הפעולות שלך, והכי חשוב - הקשר ביניכם ישתנה מקצה אל קצה.  

נשמע פיצוץ, לא?

ועכשיו, גם אם חניך לא אומר את זה מתוך תמימות אלא ברצון לעקוץ את המדריך - מדריך שידע לא לקחת את זה אישית, ולהתגבר על הכבוד שלו, ולדבר עם החניך - יעשה משהו ממש טוב לחניך הזה. ולעצמו. ובכלל לעולם. :]

חניכים יוצאים באמצע פעולות- אני לא זוכר איך התמודדתי עם זה. התעלמתי מזה הרבה בהתחלה, ויצא שבשלב מסויים החבר'ה שהיו בחוץ קלטו שהם מפסידים. שנוצרת קבוצה שכיף לה, שכיף בפעולה, שיש שם משהו. ואז, ממילא התחילו כולם להיכנס. אז..נראה לי, שיוצא מכאן שכדאי להשקיע בלשפר את הפעולות. כמה שיותר. שיהיו פעולות כייפיות, איכותיות, אם הן עם תוכן - שיהיו על רמה ואטרקטיבי (גם אם הן לא עם תוכן..) ואז יפסיקו לצאת - כי לא תהיה להם סיבה. הם ירצו להיות בפנים.

חניכים לא שמים על מדריכים - זו מכה. רואים את זה הכי הרבה בשבטים של קטנים שילדים לא ממש שמים על המדריך, הם יכולים לעשות רעש וסתם בלאגאן או אפילו להמריד שבט שלם נגד מדריך. (ב"ה לא מרדו בי, אבל כ ן היו לי חניכים שפשוט לא הקשיבו). אז..שוב, הדבר הכי טוב לעשות זה לדבר, אבל לדבר עם קצת דיסטנס, ומצד שני לומר "אחי, אני 'מת' שתהיה חלק בפעולה, אבל אתה כל פעם מפריע ולא מקשיב.." עוד דבר זה להתחיל לתת לחניך הזה אחריות שרק ה ו א אחראי עליה, שתהיה משהו לא מבאס (כמו להיות אחראי על העברת קשר) אלא משהו מגניב עם כוח בסניף. אפילו אחראי ציוד (יחד עם מדריך בוגר). פתאום תראו חניך חדש מהקופסא. מהניילונים. שווה לנסות:)

חניכים לא שמים על מדריך אחד (וכן שמים על האחר) - מבאס טילים. במיוחד אם אתה האחד ששמים עליו. לא, לא התבלבלתי. באמת שהאדם ששמים עליו מרגיש נורא. הוא אפילו לא יודע מה לומר לחניכים. כי אם הוא יגיד בקול לחניכים להקשיב למדריך האחר, המדריך השני ייפגע. ומצד שני - הוא רואה את הקושי של המדריך עם חוסר ההקשבה. זה הכי קשה ובא לידיי ביטוי כשהמדריך שמקשיבים לו, לא נמצא. בתור התחלה, הכי חשוב זה לפתוח את זה בין המדריכים. לדבר על זה בצורה (השלימו את החסר ________ מי שלא זכר שיתבייש. כנה ואמיתית). ואחריי זה להתחיל לתת למדריך האחר לעשות את הדברים הכייפים. נכון, זה מבאס, ופתאום אתה רואה פחות יחס אוהד מהחניכים אליך, ואולי מתייחסים אליך פחות, אבל העיקר בהדרכה זה אתה? או שהעיקר זה התהליך שעוברים החניכים, שאתה עובר ומתפתח ומתבגר? התוצאות באיך שהילדים האלה יהיו עוד כמה שנים? אז תשכח קצת מעצמך, קשה, נכון אבל קשה זה טוב! ותפרגן למד"ש\ית. שווה לנסות. 

מתגעגע להדרכה אבל מבסוט בישיבה:]