פעולות-פעילויות-רעיונות-וטיפים להדרכה טובה! =]

אפשר בטוח לפתח את זה יותר, אבל פעולה על עשרה בטבת\תשעה באב. 

[כותב - שמעיה]

חלק א'

מבקשים זוג חברים טובים מאוד שיתנדבו, ומוציאים את אחד מהם. שואלים אותו שאלות חברו כגון

מה הוא הכי אוהב לאכול? כמה אחים יש לו? בני כמה מהם? מה המקצוע האהוב עליו ותזרמו כיד המיון עליכם..

לאחר מכן לוקחים חמישה מתנדבים ועושים איתם טלפון שבור (שסביר להניח שלא ייהרס כי מדובר בכמות מאוד קטנה של אנשים),

לאחר מכן עושים טלפון שבור עם כולם, של כל החבר'ה בשבט. ותראו שהרבה יותר סביר שלא יצליחו כל כך בקלות...

חלק ב'

מתארים סיפור על מליארדר, מלא כסף שיום אחד, אחד העובדים שלו מצליח לגנוב לו 100,000 דולר. עכשיו הוא מיד מעיף את העובד הזה, אבל זו גניבה שאין ביכולתו של המליארדר להחזיר את הכסף, וזו פריצת דרך לגניבה. מכאן והלאה דברים מתדרדרים וכל מיני אנשים נוספים מתחילים לגנוב לו..

לאט לאט מה שקורה זה שהמליארדר שלנו מרושש.

(תוסיפו ותפתחו את הסיפור כיד הדמיון עליכם, כמה הוא עשיר, מה יש לו, איך בדיוק התחילו לגנוב לו וכדו')

חלק ג' - אפשר לעשות את זה בסוף או באמצע, נתון לבחירה.

יופי, עכשיו אחריי שסיפרנו סיפור, יש לנו השוואה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) לבית המקדש. האם המליארדר יזכור את היום בו הפועל הראשון גנב ממנו? בטח שכן! כי זה היום שבו התחיל להפסיד, אבל השאלה היא כזו - האם 10 דורות אח"כ יזכרו את זה שהיה מליונר גדול שאיבד את כל כספו? 

סביר להניח שלו. האם הצאצאים שלו יזכרו את זה? אולי 5 דורות, 6, אבל זה משהו שיישכח מהלב די במהירות..

ובניגוד לכך, את בית המקדש, ויום החורבן אנו מציינים במשך עשרות רבות של דורות ואפילו מאות דורות. אז כנראה שיש משהו הרבה יותר יסודי בבית המקדש מאשר בדברים אחרים, משהו שבגללו נמשיך לזכור אותו לנצח.

חלק ד'

שתי אופציות - 

1. (לחבר'ה קצת יותר גדולים), לבקש מכל אחד לחשוב על הדבר החשוב לו ביותר בעולם, לדמיין אותו, למה הוא אוהב אותו, להתרכז בו ממש. מעין דמיון מודרך קצרצר, אבל שבאמת יתאצמו. ועכשיו לקראת הסוף תגידו להם שח"ו ח"ו מישהו לוקח להם את זה, וזה נעלם מהחיים שלהם. האם זה משהו שהם יזכרו לנצח? וכאן תסבירו שאם זה היה קורה בכל דור מחדש, כל דור מחדש היו לוקחים ממנו את הדבר הכי חשוב לו בחיים שוב ושוב, כל פעם מחדש. זה משהו שנזכר לעד, כי זה משהו שחסר לכל אחד. לכל אחד יש משהו שחשוב לו מאוד, ואם הוא יילקח ממנו - הוא יזכור את זה לנצח. ולכן בכל דור שדבר כזה יקרה - הדבר ייזכר לעד. אז כנראה שבבית המקדש היה משהו מהותי.

2.  לבקש מכל אחד לחשוב על הדבר החשוב לו ביותר בעולם, לחשוב עליו כמה שניות, ואז לתמצת אותו למילה אחת. (ניקח דוג' פשוטה, הכי שחוב לי המשפחה שלי, ההרים אז אני אתמצת את הכל ל'משפחה'). עכשיו אחריי שכולם חשבו על משהו - תספרו 3, 4 ו'כלאחדעםהמילהשלו' צועקים את המילה. תוודאו שהם יזרמו עם זה, כי חבל שלא. בדר"כ ילדים לצעוק, אז אין סיבה שלא..ועכשיו תקראו את מה שמודגש ב1.

חלק ה'

עכשיו נצטרך לומר שכנראה בית המקדש, וירושלים באמת היו משהו בסיסי כל כך, הדבר הכי קרוב אלינו, הכי חשוב שלנו בגלל סיבה מסויימת, ולכן אנחנו מציינים אותו במשך אלפי שנים. בית המקדש היה מקום הקשר שלנו עם הקב"ה. הרי הקב"ה לא צריך את הקורבנות שלנו, זו הייתה דרך לתקשר איתו. בית המקדש היה המקום דרכו יכולנו להתפלל, לשאול, להיענות, לכפר. ומכיוון שהדבר הזה כל כך מהותי, כי הקשר שלנו עם הקב"ה זה חלק בלתי נפרד מאיתנו כיהודים, באנו לעולם כשאנחנו פה לגלות את ה' (לא צריך לדבר במילים גבוהות, אפשר להוריד את זה הכי למעשה ולמילים פשוטות, אני פשוט מסביר את זה לך אז מותר לי). ולכן בגלל שזה היה המקום בו היינו קשורים לה', זה דבר כל כך מהותי בשבילו, הבסיס שאנחנו ממשיכים להצטער עליו עד היום.

נק' למחשבה לגדולים - האם אנחנו באמת מרגישים את החיסרון הזה בתוך החיים שלנו? האם אנחנו באמת מצטערים על המציאות החסרה בה אנו נמצאים בקשר עם הקב"ה אבל בקשר חלקי ולא שלם? קצת קשה להרגיש חיסרון כשיש מדינה, וצבא, וישיבות והכל נראה טוב..צריך לחשוב על זה.