פעולות-פעילויות-רעיונות-וטיפים להדרכה טובה! =]

קודם כל, המאמר מיועד בעיקר למדריכים בנים. חשוב להזכיר שגם יש מושג בשם "נקבת אלפא" שמתייחס לבנות, אבל אם לומר את האמת - אני לא יודע עליו כלום. אשמח אם בת שמבינה בזה תיצור איתי קשר ותסביר לי, אבל מה שכתוב פה מתייחס לדברים משותפים לשניהם.

"זכר אלפא" הוא מושג שלקוח מאקולוגיה. הוא מייצג את "מנהיג הלהקה", תפקידו הוא לסחוף אחריו את השבט והוא ה"שליט המלתי מעורער" בשבט.

בצורה מטאפורית (אם כי לא לגמרי מטאפורית), אצל בני-אדם זכר אלפא הוא גבר בעל ביטחון עצמי גבוה, כריזמה, מנהיגותי, החלטי, מושך אחריו אנשים... בקיצור, כל מה שמדריך טוב אמור להיות. אפשר לדמות את זכר ונקבת אלפא ל"מלך ומלכת הכיתה".

מי שרוצה להיות מדריך מעולה, צריך להיות מנהיגותי וסוחף בכל תחומי החיים, לא רק בזמן שהוא עם השבט שלו. כמו שכל הזמן חופרים על זה בסמינריון הדרכה, ש"מדריך הוא לא מדריך של פעולות, הוא מדריך של החיים" (גם כשהוא לא ליד השבט שלו).

חשוב מאוד כמו שכבר נכתב בפוסט 'איך יוצרים אמון' שהמדריך יהווה דוגמא. זה כולל בתוך גם כריזמטי ומנהיגותי. ז ה בונה את השבט בצורה יוצאת מן הכלל להיות שווה ואיכותי. כשמדריך הוא דמות להערצה, להדמות אליה, אפשר לבנות שבט טוב בו כל אחד מהחניכים מתחיל להתקדם קצת, להתבגר,

לקלוט מה קורה סביבו, לנסות להשתפר, להפתח. ובעצם, מה שאנחנו מנסים לעזור לו לעשות – להיות בנאדם טוב יותר.

הפוסט הזה בא לענות על השאלה "איך לעזאזל מצליחים להפוך לכריזמטי ומנהיגותי? (ל"זכר אלפא" שמשום מה מזכיר לי מתמטיקה><)".

תראו טוב- הדבר הכי חשוב והכי ראשוני ובסיסי. קודם כל, לעומת בנות, אצל בנים המראה החיצוני הרבה יותר חשוב מאצל בנות. כלומר, כשבנים מסתכלים על דברים הם מסתכלים עליו בצורה הרבה יותר שטחית ועל פני השטח מה שאומר שהמראה החיצוני שהם רואה משפיע עליהם הרבה יותר מאצל בנות. מה לעשות?! לא משנה מה נגיד, בנים הם עם שטחי. (למי שלא מסכים איתי, יש לי עשרות הוכחות לזה שאני לא אכתוב כאן. אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בתגובות, ואני אסביר בלנ"ד)

אבל בלי קשר, להראות טוב זה לא רק בשביל הסביבה – אלא בעיקר בשביל עצמכם. זה בונה את הביטחון העצמי, משפר ברמות על את הדימוי העצמי שלכם, משפיע על שפת הגוף שלכם ובעיקר עוזר לכם להרגיש שכולם מסתכלים עליכם. למי שלא רגיל, בהתחלה זה אולי יהיה לא נעים להרגיש שמסתכלים עליכם אבל זה יעבור מהר יחד עם בניית ביטחון. שתוכל להסתכל על המראה ולהרגיש (להרגיש, לא לחשוב. יש הבדל.) שהוא אוהב את מה שהוא רואה שם. הדבר הזה מתבטא בכל תחומי החיים.

"אההה...אמממ...אאא..."- מי שרגיל לדבר עם ההברות חסרי המשמעות האלה, מאוד כדאי שיפסיק. בדומה לכך אלו שאומרים "כאילו", "כזה" ו"אז" אחרי כל מילה שלישית (זה גרוע כמעט כמו "אאא" ו"אמממ"), הברות אלו נוצרות כשמהירות החשיבה יותר גבוהה ממהירות הדיבור, או מתוך חוסר ביטחון עצמי. הם משדרות לחץ, חוסר נוחות, חוסר ביטחון עצמי ובד"כ גם לא חכמה גדולה במיוחד (זה לא אומר כלום על מה שאתם באמת, אתם רק נתפסים ככה). יש הרבה שיטות להתגבר על זה, השיטה הטובה ביותר לדעתי היא פשוט להפסיק לשניה בין משפטים ואפילו באמצע משפט. פשוט אל תפחדו להפסיק, זה לא פוגע לכם בשום דבר. אדרבה, הפסקות בדיבור בקטעים חשובים מראות על רוגע, ביטחון, ואפילו יותר מזה - אנשים יזכרו בצורה הרבה יותר טובה את מה שאמרתם.

עוד שיטה שאני משתמש בה היא התאמת מהירות החשיבה, אבל זה לא משהו שאפשר להסביר כ"כ בבלוג..

דיבור מהיר- זה עוד משהו שכדאי להימנע ממנו. זה מראה על לחץ, ואתם גם הרבה פחות מובנים ככה. מהירות הדיבור שאמורה להיות לכם היא 120-130 מילים בדקה, ובמהלך פעולה אפילו פחות, בערך 90-100 מילים לדקה.

מלמול ודיבור חלש- יש הרבה אנשים שפשוט מדברים חלש. למען האמת, לחבר הכי טוב שלי יש את התופעה הזאת (מה לעשות?! כנראה שהפכים כ ן נמשכים בסופו של דבר XD) ככה שאני מכיר את התופעה הזו טוב. הרבה פעמים אני צריך להגיד לו "מממההה?!?!?!" 3-4 פעמים כדי להבין מה הוא התכוון לומר.

יש לכם משהו לומר?! תגידו! ממה אתם מפחדים? תגידו אותו בביטחון ובלי פחד. (הייתי רוצה להוסיף דרכים להתמודד עם זה, אבל תמיד הייתי חולה בביטחון יתר, בד"כ אני פשוט צועק את מה שיש לי להגיד. אני אשמח עם מישהו שיש לו דרכי פיתרון לבעיה ידבר איתי גם הוא).

נגיעות בפנים וגירודים- אסור, אסור, אסור. מראה על ביישנות וחוסר נוחות. אחת הדרכים העיקריות לפתור את הבעיה היא להחזיק את הידיים ביחד בזמן הדיבור מול החזה או הבטן (כאילו אתם לוחצים לעצמכם יד), הרבה מרצים משתמשים בזה. עוד דרך פחות מומלצת זה לשים את הידיים על המותניים, כמו שוטר או שילוב ידיים.

חיוך מאולץ- חשוב להראות חברותיים ושמחים ומאוד חשוב לחייך כשיש סיבה. אבל, חיוכים מאולצים זה...לגמרי לא. אם יש סיבה - תצחקו, תחייכו, תעשו שטויות. אם לא - פשוט לא. אם אתם מחייכים חיוך מאולץ רואים את זה, ועוד יותר מזה, מרגישים את זה. חיוכים מאולצים משדרים חוסר דומיננטיות.

אל תנסו להיות דומיננטיים, תהיו דומיננטיים! - אל תפחדו "להתפרס" על השטח בישיבה ועמידה, אל תפחדו להוביל שיחות, תשמרו על דעות חזקות, על החלטיות ועל אישיות חזקה.

לא לפחד להגיד לומר לאנשים לבוא איתכם. תציעו ללכת לסיבוב ותתחילו ללכת או לחילופין תציעו ללכת ותמשכו לרגע ביד. זה יעבוד.

ללכת עם ראש למטה- לעולם, אבל לעולם, זכר אלפא לא הולך עם הראש למטה. המצב האידאלי זה ראש ישר (בהתחלה תרגישו לחץ על שרירי הצוואר, זה טבעי. הם לא רגילים לסחוב את הראש), מבט שלא זז הרבה מדי (למשל, אם קוראים לכם, קחו לעצמכם כמה שניות לפני שאתם מסובבים את הראש). זה משדר ביטחון עצמי גבוה וכריזמה בשמיים. לעומת זאת, מבט גבוה מדיי, מראה על התנשאות מיותרת. אז..קחו הכל בפרופורציה.

קשר עין- כמו שהזכרתי כבר ב3 פוסטים שונים, קשר עין זה דבר חשוב מאוד. כשאתם מדברים, אתם חייבים להסתכל בעיניים של מי שאתם מדברים איתו, במיוחד בפעולות. תתאמצו להשאיר את קשר העין גם אם אתם מאוד רוצים לנתק אותו, זה יבנה לכם את הביטחון העצמי. זה מאוד שנוי במחלוקת, אבל לדעת הרבה רטוריקנים, כשאתם מקשיבים למישהו תורידו את מינון קשר העין, זה סימן לבטא (ההפך מאלפא). הרבה קשר עין בזמן של הקשבה יוצר תחושה שפתחתם תלות, שאין לכם אישיות בפני עצמכם.

אז גם בזמן שאתם לא מסתכלים לו על העיניים, תסתכלו על דברים אחרים. הפנים, חזה (אצל בנים), כתף, ידיים או כל אזור אחר שהוא לא העיניים.

עמידה ישרה- גלגול כתפיים אחורה, חזה לא מובלט, גב זקוף. דרך מעולה לשפר את זה (חוץ מטקטיקת "כוס הקפה" שהסברתי כבר), זה "שיטת הצל". מכירים את זה שאתם הולכים בלילה והמנורות רחוב עושות לכם צל ארוך שמשתקף על קירות מהצד? זה הזדמנות פז לשפר את העמידה וההליכה. תוך כדי הליכה תסתכלו על הצל ותנסו לישר את הגב, את הכתפיים ולהגדיל את הצעדים. יש עוד כמה דברים שתוכלו לשפר דרך זה, אתם כבר תראו לבד מה אתם צריכים לשפר. זו שיטה שעזרה לי המון.

טיפים קטנים, עם חשיבות גדולה:

 * תשתדלו להוריד טיפה מהסלנגים שאתם משתמשים בהם. ככל שמתמשים פחות בסלנגים נתפסים כיותר רציניים ויותר כריזמטיים. (עשו טובה, אל תדברו בשפה של ש"י עגנון, לכל דבר יש מינון.)

 * לא ללכת מכות, ולא להתעצבן מהר. זה מוריד את הערך שלכם לרצפה. (החלק עם המכות עדיין קשה לי XD)

 * אל תנסו להתחכם, ואני אומר את זה מניסיון. פעם הייתי מתחכם בלי סוף, עד שלמדתי לשתוק כשצריך. אדם עם ביטחון עצמי גבוה לא צריך להוכיח לאף אחד כלום. כשאתם נמנעים מזה אתם משדרים ביטחון עצמי, נוחות וכריזמה. (למי שלא הבין - זה כולל תיקון "שלוש" ל"שלושה")

 * לא לבקש "אישור" בסוף משפט. למי שלא הבין, אני מתכוון ל"לא?!", "לא ככה?" ו"נכון?".

 * לא לדבר במשפטים ארוכים, מדריך טוב מדבר במשפטים קצרים. אם יש לכם משפט ארוך שאתם רוצים לומר, פשוט "תשברו" אותו לכמה משפטים קצרים.

 * לא לגלגל יותר מדי את העיניים, ללקק את השפתיים, לגעת באף, לשחק עם הידיים, וכל דבר אחר שמשדר חוסר נוחות וביטחון עצמי נמוך. פעם הלכה לי פעולה שלמה כי השפתיים שלי היו יבשות אז ליקקתי אותם די הרבה.

 * למרות שזה מפתה (כן, כולנו בני אדם בסה"כ, אין מה לעשות...), לא להתסכל על כל מי שעובר בחלון, עוצר במכונית, עובר ברחוב, ובמילים אחרות - לא להתסכל על כל מי שאתם רואים. וכן, זה כולל גם הסתכלות על כל בחור/ה יפה. זה פשוט משדר חוסר בביטחון עצמי.

כעיקרון, סיכמתי פה את כמעט כל ההתנהגויות שאמורות להיות למדריך כזכר אלפא, אבל יש עוד הרבה. במהלך לימודי הרטוריקה, נתקלתי בהרבה מאוד תחומים. התחום המתקדם ביותר בנושא "זכרי אלפא" הוא ה"פיקאפ", מי שרוצה להתעמק בזה, מומלץ לקרא מאמרי פיקאפ בנושא "להיות זכר אלפא".

אומנם לא למדתי פיקאפ אלא רק "נגעתי" בו, אבל זה אמור להיות נושא מעניין מאוד.

בכל מקרה, בתור זכר אלפא אתם תראו הרבה מאוד שינויים. החל מדברים גדולים כמו פעולות מוצלחות יותר, ביטחון עצמי וכריזמה ועד הדברים הקטנים ביותר. למשל, אם אתם רואים יותר מכוניות שעוצרות לכם בכביש כדי לחצות, זה סימן מעולה. היום למשל, בד"כ כשאני מחכה לחצות כביש, המכונית הראשונה שרואה אותי עוצרת לי. וגם אם לא אז אני כמעט אף פעם לא צריך לחכות יותר מ2 מכוניות כדי שיעצרו לי (בכביש שמותר לעצור כמובן). זה אומנם יוצר לי טיפה בעיה בשבת, אבל שוב, זה סימן מעולה.

בהצלחה =]

אוראל –וטיפה שמעיה-

טוב. סליחה. זה לא היה מוצ"ש.

אבל פשוט בדיוק חזרתי מהישיבה ולא הייתי בראש בכלל..

סולחים?

אממ..אני כותב בוורד כי אי אפשר לסמוך חברת החשמל (ואי אפשר לסמוך על ישרא שישחזרו..)

בכל אופן, מה שרציתי לכתוב עליו אז היה 'יצירת אמון' בין המדריך לחניכים.

כתבתי את זה ב4 טיפים ראשונים למדריך, אבל אני חושב שזה בערך הבסיס של כל ההדרכה, ולכן אולי כדאי שאסביר בדיוק למה ואיך רוכשים את זה.

כשאתה רוצה שמישהו יקשיב, יאמין, יקבל, יעריך משהושאתה אומר לו, יעריץ, זה יפה מאוד לדבר גבוהה, ולדבר על נושאים חשובים, ולהיות אסטרטיבי-דומיננטי-בונה פעולות ברמה בינלאומית, אבל זה לא יתקבל בשום צורה שהיא אם לא בוטחים בך. אם לא מעריכים אותך, אז למה שיקשיבו למשהו ממה שאתה אומר?

ובעצם רבותיי (וגבירותיי), אני חושף בפניכם את הבסיס של הדרכה טובה (לע"ד). חובה ליצור אמון בינך ובין החניכים. חובה-חובה-חובה. אין כמעט שום סיכוי שהם יזכרו את הפעולות שלך למעט זה שתגרום להם להקשיב לך, להאמין לך, ולהעריך אותך. ברגע שהגעת למצב כזה – גם אם מדובר בחניכים קטנים, ברגע שהם מאמינים בך ולך, א ז הם יקשיבו, א ז תעשה שינויים משמעותיים בשבט שלהם, א ז הם ישתפו אותך באמת, ייפתחו בפניך ותוכל לבנות משהו שישפיע עליהם עד לשארית חייהם. לא. אין פה מחקר שערכתי, זו רק המציאות. אני רואה אנשים רבים שיוצאים מההדרכה כשהם מתוסכלים (או שהם עדיין בהדרכה) ולא מבינים מה הם לא עשו טוב. הם העבירו פעולות טובות, הם עשו מורלים, הם השקיעו את הבגרויות שלהם בשביל החניכים, הכינו צ'ופרים ואני-לא-יודע-מה-עוד ובכל זאת – הם מרגישים שהם לא שינו שום דבר. שבעומק הם 'לא הצליחו' בהדרכה שלהם. וזה כל כך חבל!

ואני כמעט בטוח שיסוד התשובה לבעיה הזו טמון ברעיון הזה. רכישת האמון של החניכים. ברגע שהצלחת לרכוש אמון, וכשאני אומר 'אמון' אני כולל בפנים גם את: אהבה, הערצה, הערכה, ביטחון, פתיחות, כנות – כל דבר שתעשה עם החניכים ישפיע עליהם. הם ילמדו ממה שאתה עושה, הם יקבלו מההתנהגות שלך, הם ישימו לב לדברים הכי קטנים ולצורה בה אתה מגיב בכל מצב, הם יתחילו לשתף אותך בדברים אישיים, לדבר איתך בכנות שתפתיע אותך לפעמים והם יאהבו אותך. אתה אפילו לא משפיע רק עליהם, אתה תשפיע גם על החניכים שלהם, כי הצורה בה הם ראו אותך, ולמדו ממך, תאפשר להם להדמות אליך -קצת- כמדריכים. ובמילים אחרות, אתה תהווה להם כדוגמא נכונה וטובה גם בחיים וגם בהדרכה.

אתם מבינים באיזה מצב מעמידים אותנו? אנחנו 'משחקים' בחיים של אנשים. כפשוטו.

ואנחנו לא מבינים כמה כוח יש לנו בידיים!

ועכשיו אני אגיד לכם בכנות, שזה קשה. הרבה יותר קשה ליצור אווירה כזו ואמון כזה מאשר להכין פעולה טובה. עכשיו אני אמליץ שוב בחום רב על הסרט freedom writers  ובעברית-הכותבים החופשיים. זה עיקר הסרט לע"ד, כשמה שהמורה עושה זה בניית אמון. וזה מדהים.

למה זה קשה ועכשיו בת'כלס, איך?

זה קשה כי צריך להשקיע כוחות נפש עצומים, והמון זמן. צריך לתת את הנשמה בשביל החניכים כדי שיבינו כמה הם חשובים לך, וכמה איכפת לך מהם. ברגע שהם שמים לב לזה מיד הם מתחילים להעריך קצת יותר, ונוצר אמון. 

זה בעצם אומר שגם צריך להיות איכפת לך מהם. מכל אחד ואחד. לא רק החניכים החמודים שבסוף פעולה יודעים לזרוק מילה טובה ולפרגן. גם האלה שבצד ולא הכי מגניבים ולפעמים מפריעים בפעולות ואתה לא הכי מחבב, גם אותם צריך להעריך ולהרעיף עליהם אהבה. אין דרך אחרת.

אז איך?

אני אתן דוגמאות וכמה שיותר מקרים שונים שעולים לי בראש, אבל הכי חשוב זה שהרעיון הזה -של אמון ואהבת החניכים- יהיה בראש שלך ותמיד. ברגע שהצלחת להבין את זה – יצוצו הרבה יותר מקרים בהם תוכל להעמיק את הקשר ולהתחבר אל החניכים וממילא ליצור אמון.

בערבי שבת, כשאתה בקטע של לישון מוקדם או לצאת עם חברים, זו הזדמנות נפלאה להתיישב עם החניכים ולדבר איתם, לצחוק איתם, להראות להם שהם חשובים לך לא פחות מהחברים שלך.

במסעות תמיד-תמיד בא לך בסוף הטיול להתחיל לרוץ בין הסניפים השונים ולמצוא את החברים שלך. לדבר איתם, להריץ איתם צחוקים, סתם לפגוש את החברים שלהם. אז לא. אתה עם החניכים. אני לא מתכוון שתעיק לחניכים שלך (כי למשל חניכים גדולים ר ו צ י ם למצוא את החברים שלהם ואתה סתם תציק) אבל אתה חייב להיות שם בשבילם. זה יהיה לעשות איתם מורל, לחלק להם צ'ופר, לנגן ולשיר עם גיטרה במעגל, לספר צ'יזבטים –שאני, אגב, ממש גרוע בזה-, לשחק איזה משחק סניפי מגבש או משחק שבטי שווה. אבל העיקר העיקר שאתה איתם.

שהם מרגישים שנוח לך להיות איתם ושהם חשובים לך.

באוטובוסיםזה שוב בכיוון המסעות אם כי אפשר להיות באוטובוסים גם לטיולים קצרצרים כאלה. שב איתם מאחורה, דבר איתם, תשיר איתם בקולי קולות או שתעשה להם משחקים. זה נכון שהמדריכה שיושבת בקדמת האוטובוס מאוד נחמדה וכיף לך לדבר איתה (או להצחיק אותה, ולאניכנסלנושאהזה) אבל מה שאתה מפסיד בבניית השבט שלך הוא הרבה-הרבה יותר, וחבל.

בסניףכשאתה מגיע לסניף בשלישי קצת לפני הפעולה ואתה מדבר עם המדריכים בחדר הדרכה והחניכים שלך בחוץ מחכים? אז זה לא שאני אומר שכל פעם תהיה איתם ותצא אליהם, אבל מספיק שתפגין את זה שבא לך לדבר איתם, שתצא לכמה דק' ותהיה שלהם.

-הפסקה רגע. אני מקווה שאני מספיק ברור. אני בעצם אומר לכם לאהוב את החניכים שלכם ולהפגין את זה. מצטער שהייתי צריך לכתוב את זה בפוסט כל כך ארוך-.

אם הם עדיין קטנים או שהם לא מארגנים לעצמם דברים שבטיים לגיבוש או סתם לכיף, תתחיל לארגן יחד איתם כשאתה רק עוזר מהצד. זה גם ייצור גיבוש של השבט, הם גם ירגישו ש ה ם עושים את זה ונוסף על כך – הם יעריכו אותך שאתה עוזר להם ואיכפת לך מהם. אתה אפילו לא חייב להגיע ברוב הפעמים, רק לוודא שזה ילך.

תגרום לכך ששבטים אחרים יעריכו אותם.

שיחות אישיות או שחנ"שים.  דבר איתם. דבר איתם ביחידים, בזוגות, אחריי הפעולות, לפני הפעולות, סתם באמצע השבוע. אני לא מדבר פה על משהו רשמי כמובן, אלא פשוט הרבה הרבה שיחות אישיות שבהן לאט לאט נפתחים, מעריכים ומקבלים אותך כבנאדם ומדריך.

כנות. תהיה כנה איתם למען ה! כשאתה לא אמיתי אתה משדר את זה. בשפת גוף (תודה לאוריאל) או בכל דרך אחרת. פשוט תדבר באמת ולאט-לאט, גם אם אתה נורא שונה מהם באופי, ברצונות ובמה שמעניין אתכם, הכנות תשבור הרבה מחיצות כשאתה-אתה, והם מבינים את זה ומעריכים את זה.

תתקשר אליהם הרבה.

בחודש אירגון תן להבין שהם תמצית חייך. אם הם לא – תהפוך אותם לתמצית חייך. תשקיע בהצגה מה שאתה רק יכול, תגיע כמה שיותר לצבוע איתם קירות, תעשה אווירה שמחה, תפרגן מלא-מלא למי שמגיע, נסה לעשות כמה פעילויות משחררות וכיפיות.

-הפסקה. אני לא מתכוון שתעקדו את עצמכם על גבי מזבח, אבל אתם חייבים להבין שהדרכה זו השקעה גדולה והדרכה מאוד מוצלחת – זו השקעה עוד יותר גדולה אז שתדעו ללכת בין הטיפות ותשקיעו כמה שאתם יכולים בלי להיפגע מזה.-

תאמינו בהם, תפרגנו להם מתי שאתם יכולים, תעריכו אותם ותראו להם את זה.

תאהבו, תעריכו, תפתחו ודברו-אמיתי איתם, ויהיה סבבה:)

חשבתי על חלקם,

חלקם עשו עליי,

וחלקם מ מ ש בא לי לעשות.

אז אני לא מדבר על יצירת שקט בפעולות בכללי,

על זה כבר דיברנו.

אני מדבר על זה שאתה באמצע משפט

וכולם פתאום מדברים וממש בא לך לדבר..מכירים את זה? איך משתיקים וממשיכים בפעולה?

כמה טריקים:

*להתחיל למלמל לעצמך בשקט כשכל כמה שניות אתה פתאום אומר איזו מילה מעניינת בקול.

לדוג'..הלכתי אתמול עם כל החבר'ה לעיר(ממש בשקט) ועם חברה שלי (ממש בקול!) ואתה ממשיך שוב בשקט

ואז אחריי כמה שני' אומר שוב איזו מילה מעניינת (למשל, סמים!) או סתם מילה שמושכת אותם והם כולם ישתתקו

כדי לדעת על מה דיברת. מה הם פיספסו. השקט יהיה אחד אחריי השני אבל תוך כמה שני' הם יגלו שמלמלת להם

שטויות ואמרת כמה מילים מעניינות בין לבין. זה ממש עובד וצוחקים על זה אח"כ. חשוב להמשיך בפעולה מיד כשיש שקט.

*ללחוש בשקט מי ששומע אותי שימחא כף. שוב ושוב ושוב. בסוף כולם מוחאים כף ואתה ממשיך (אם אתה בעניין תעשה מורל עם מחיאת הכף, אם לא, סתם תתחיל לדבר וישתתקו..)

*לקחת את הבנאדם שמדבר ולהפוך אותו לפעיל בפעולה. לדוג', המתנדב שיוצא כשעושים משחק. האחד שקורא את הסיפור וכדו'..

*לשבת ב א מ צ ע המעגל של הפעולה ולשתוק. בד"כ חניכים מבינים עד כמה הם הגזימו והם שותקים.

*רעיון נורא משעשע  לדעתי. ברגע שיש רעש המדריך והמדריכה מסכמים ביניהם שהם מתחילים לצעוק אחד על השני ממש בצרחות כשהם נשמעים כאילו הם רבים על משהו. נסו להעליב ולהישמע כאילו זה באמת אמיתי. החניכים ישתתקו במהירות כ"כ גדולה כדי להבין על מה ולמה ומיד תמשיכו כאילו

לא קרה כלום בפעולה. הלוואי והייתה לי מדש"ית כדי לעשות איתה את זה*-* נשמע לי ממש משעשע.

*להגיד להם: "אין לכם כוח לפעולה, יאללה, בוא נלך לשחק כדורסל." זה ממש כיף.

*להביא כדור (רצוי נעים ורך) קטן, ולהתחיל את הפעולה בזה שמוסרים אותו וכל אחד שמקבל את הכדור אומר משהו ממה שעבר עליו השבוע, (רק כשהוא מקבל) ואסור לדבר כשאין לך את הכדור. במהלך הפעולה מדיי פעם למסור אותו לחבר'ה כדי שיוכלו לדבר ובאמת יחכו לרגע בו הם יקבלו את הכדור. אפשר לעשות את זה בכל פעולה. זה רץ>> ונראלי שזה אפילו הטלת עוגן^*$!^~*

לילה/כבר-ממש-בוקר נפלאD:

אז כמו שכבר אמרנו, גיבוש הצוות, לפחות בהתחלה, דורש היכרות טובה של הצוות.

אם אתה לא מכיר את החבר'ה שאיתך בצוות, איך תוכל להעריך אותם? איך תוכל לעבוד איתם?

לסמוך עליהם? להציק להם? לבכות להם? לרכל עליהם? (אל תרימו גבה, תנו לי להתחרפן קצת ונמשיך..)

אז, בתור התחלה, צריך להכיר את המדריכים שאיתנו בצוות. לשם כך אפשר לעשות בין ערב אחד (לפחות!) עד ארבעה או חמישה ערבים.

יותר מזה זה כבר מתחיל להחפור ולהציק.

אז הנה מס' פעילויות שאפשר לעשות בערבים הנ"ל (אני לא אגיד ה כ ל הלילה כי קצת מאוחר ואני לא אזכור הכל, אבל אתן כמה).

אפשר לעשות פעילות שבעיניי דיי מגניבה, אבל אף פעם לא ניסיתי אותה.

אתה מחלק את הצוות לזוגות, דווקא זוגות שלא הכי בקשר ולא הכי מכירים וזורק כל זוג לחדר אחר,

כשהמטרה של כל זוג היא לצאת מהחדר כעבור 5 דק', כשכל אחד מבני הזוג יודע כ מ ה שיותר על בן הזוג שלו.

התחרות היא בין בני הזוג..ובן זוג שמנצח, איזה כיף לו^^

משחק נוסף מאוד דומה אבל זה כשמדובר על צוות שקצת יותר עייף אחריי פעולה, אין ה מ ו ן מצב רוח והחבר'ה

צריכים יותר לנוח ולשבת מאשר 'ללכת לחדר אחר, לתחקר את חבר שלי, ואח"כ לכתוב עליו..' זה ממש מתיש, לא?

אז במקום, לוקחים בקבוק נסטי קר/שוקולד 'פסק זמן' שווה, שמוציא-לך-את-העיניים-מהמקום ואומרים 'חבר'ה, מי שכותב ה כ י הרבה

על אחד האנשים פה, מנצח'. עשתה את זה קומונורית שאני מכיר והיא אמרה שהם הסתערו על הדפים שלפניהם..

משחק היכרות נוסף, הוא משחק האסוציאציות הידוע והמוכר. נכון שתמיד בקייטנות היו מביאים לכם חוט צמר עבה והייתם אומרים את השם שלכם וזורקים למישהו אחר במעגל ובסוף היה יוצא צורה מבולגנת מלאה חוטים? אז במקום, אתם זורקים חוט כשכל אחד צועק תשובה לשאלה שנשאלת בחלל..

לדוג', מי הבחור הכי מעניין שפגשת? שמוליק-איזה בחור שפגשנו מעכו, נשמל'ה-איזה מנקה בישיבה שהתחיל להסביר אסטרונומיה, וכל אחד זה ע"פ האסוציאציה שעולה לו בראש. מה שמתקבל - זה המון אסוציאציות כשכל אחד עונה על פי הדברים שהוא מכיר. אפשר ממש לזרום עם השאלות לכל כיוון..(אגב, המשחק לא באמת מוכר, אני חושב שהמצאתי אותו הרגע, אם כי, סביר להניח שהוא הומצא כבר בעבר) 

אני חושב שהדבר הכי שווה בצוות, זה שכל מדריך פעם אחת בתקופת ההדרכה מביא את החבר'ה אליו הביתה, עושים איזו ארוחה טובה

והוא מארגן פעילות. מזאת אומרת פעילות? מ ה לעשות שם? אז כשאני אומר פעילות אני לא מתכוון לפעילות סתם. אלא שיעשה משחק/סיפור/קטע שקשור אליו, שה ו א מאוד אוהב, שזה מעין 'מוטו' בחיים שלו אולי. משהו שהוא טיפה אישי שהוא חושף לצוות.

הוא באמת יכול לעשות פעילות, למשל לשחק never ודרך זה לגלות לכולם שהוא ממש שונא טלוויזיה ואף פעם לא ראה או יראה..

או שהוא אפילו יכול לעשות טורניר שחמט כשהוא חושף לצוות פן מסויים באישיות שלו - הוא אוהב שחמט. אאו בצורה של סיפור כשהוא מספר סיפור על 'לדון אדם לכף זכות' ומסביר שככה זה הצורה בה הוא חי, זה המוטו שלו. או שהוא אפילו בוחר קטע, אולי לדוג' הוא קורא קטע מתוך 'אש קודש' (לאדמור מפיאסצנה, נרצח בשואה, מי שלא שמע עליו, שישמע. שיטתו החינוכית מדהימה) כשהוא שומע את השואה ברקע הלימוד ואומר שבשבילו אמונה בשואה זה הדבר שהוא הכי מעריך. זה דורש מהמדריך המון מחשבה על נקודה מסויימת בחים שלו שאותה הוא מקדש ואותה הוא רוצה לחשוף, ומאפשר לצוות להכיר אחד את השי ברובד יותר עמוק ויפה.

רעיון דומה לרעיון האחרון אם כי שונה ויותר עמוק (פחות קשה פיזית אבל מנטאלית יותר קשה) הוא 'המגשים'. עשה לנו את זה הר"מ שלנו בשישית ככיתה. זה היה דבר עצום וכולם חיכו לו כל שבוע מחדש. זה בעצם הכרת האדם בצוות בשיטת המגשים. כל פעם מגישים מגש נוסף כשהשאלה מכוונת לאדם אחד ויחיד, "מי אתה?" האדם עונה, אני אדם כזה וכזה, לומד במקום, אוהב.., שמח.., עושה... בצורה יחסית שטחית כשהוא מתייחס לרובד החיצנוי יותר של הדברים. אח של..הבן של..

אחריי שהוא עונה ומסיים הוא נשאל שוב, "מי אתה?" והפעם התשובה (זה דיי טבעי אבל בפעם הראשונה רצויי שזה יהיה אדם שזורם) תהיה קצת שונה. הבנאדם יעמיק ויגיד 'חשוב ל..' אני חושב הרבה על..אני משקיע המון ב..לא יודעים שאני..ויפנה על רבדים עמוקים יותר של הבנאדם והנפש. זה פשוט מקסים ומדהים לראות את האנשים כשהם מוציאים את זה.

אחריי שהוא עונה, רצוי, וכדאי מאוד שמישהו 'ישקף' את מה שאמר. ובמילים אחרות, יחזור על מה שהוא הבין שאמר הבנאדם שהוגשו אליו המגשים. המטרה של זה היא כמובן לוודא שכולם הבינו מה אמר ושכולם הבינואת אותו הדבר ולא הייתה אי הבנה. כמו"כ המטרה בזה היא לוודא שהקשבתם. שהפנתם את מה שאמר.

אחריי זה שואלים בפעם השלישית "מי אתה?" הפעם התשובות הן מדהימות ולפעמים ממש מרגש לעמוד בכיתה (או במעמד) כשאנשים עונים על השאלה הזו. הם מדברים מעמקי הבטן ולגמריי מהקישקע כשהם רק אומרים את אשר על ליבם ונוגעים ברבדים מאוד עמוקים בנפש. כמובן, חשוב שרק מי שרוצה להשתתף ולענות על מגשים יענה וכמו"כ לא לעשות יותר ממגש אחד (אוליאולי) שתיים בפעם. לא יותר מזה ברצף. זה פשוט הורס את הרעיון. 

משחק או פעילות אחרונה ללילה יהיה/תהיה לקיחת קטע מסויים, יפה, -אולי שיר- אבל שיהיה מרגש לכולם ולא סתם יבש ומנותק מהחיים. ולהגיד לכל אחד לכתוב עליו. אפשר לומר לכולם לכתוב לקטע המשך, אפשר לומר שיכתבו בעקבות מה זה נכתב. אפשר לומר (ומומלץ) לכתוב מה אני חושב עליו, אני מסכים? אני אוהב? למה? והכי נחמד לדעתי הוא 'הוא מדבר אליי כי..' או משהו כזה.

יודעים מה? אפילו אפשר בלי קטע. פשוט מתחילים "אני נרגש לאחרונה כי.." וכל אחד ממשיך לעצמו. "התבאסתי בזמן האחרון בגלל..." וכדו' ובסוף מערבבים הכל וכל אחד מקבל את של חבר שלו. אפשר להחליט שזה לא החלפה עם שמות (שאתה יודע עם מי החלפת) ואפשר להחליט שאתה כן יודע. הכל לפי הצוות והראש שלו.

לילה נהדר, בטח יש המון טעויות הקלדה אבל כ"כ מאוחר שתסלחו לי, נכון?

:)