חחחחח......
אני לא מאמינה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב... אני אתחיל מההתחלה...
אני ועדי היינו צכות לפגוש היום את ישראל ואהרון בקניון כדי לראות סרט, אז נגררנו ובסוף הגענו מאוחר מדי, אז לא יכלנו לראות אותו.
התלבטנו- האם ניסע באוטובוס, ונמחץ למות ע"י אוהדי בית"ר הצובאים על העיר בהמוניהם, או האם נשנס את מותנינו, ונצעדה מהקניון הקט לתחנה המרכזית שכה יקרה לליבנו?
אמצנו את לבבותינו ונפשינו בסוגיה מעמיקה זו, ובהחלטה שאינה משתמעת לשתי פנים, החלטנו שקורעות אנו את עכוזינו, ומהלכות בבטחה בשעלי אבותינו.
אז ללא כל שמץ לאן מועדות פנינו (כלומר- מהי הדרך הקצרה ביותר לתחנה), ואיך צולחים את הכבישים הראשיים שלפנינו, בלב קל, ובראש קל עוד יותר- שהרי אין לנו את עודפי משקל שכלנו- צעדנו בבטחה (אני בספק) בכבישים המהירים של רחובות ירושלים.
בשלב מסויים של המסע, הפשלנו את שרוולינו, הצצנו בשעונינו (סתם- נראה לכם שיש לנו שעונים?!?!?!?!?!?!?! פשוט הוצאנו את הפלאפונים מהתיק...) ולמירב התפלצותינו גילינו שנותרו לנו 20 דק' להגיע לתחנה לפני תקותנו האחרונה- האוטובוס האחרון.
וכאן מתחיל מירוץ נגד הזמן.
הגענו למנהרת מכוניות, בה ללא ספק, לא היינו שורדות ליותר מדקות אחדות וכאן אני נקטעת באכזריות ובחוסר נימוס ע"י עדי שמעיפתני ממחשבה היקר, ועלי להיפרד מכם!!!!!!
המשך יבוא!!!!!!
3>
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
