אני חייבת את זה לעצמי ואולי בשביל כולם..פריקה קטנה על החיים ,ככה לפני פולין.....
החיים -המילה הכי מתסכלת שהכרתי..->המשמעות=תיסכול,חוסר הבנה,חוסר כוח בלהבין,לא נלחמת בגורל יותר..!
לפעמים נמאס לראות שכולם סביבך או סתם אנשים -סובלים בדיוק כמוך,אתה רואה אצלהם אותם בעיות,
מרגיש את חלקם בדיוק כמוך,מזדהה ונותן עצות אבל חוזר לאותו מצב בידיעה שזה לא מנחם אותך שיש עוד אנשים
בדיוק כמוך... אז למה? למה זה צריך להיות ככה?....
איך אפשר לקחת כל הזמן את החיים בקלות,שהחיים הם אלו שלוקחים אותך.אתה אולי יכול לבחור את החיים והסגנון
אבל עדיין ההשפעה שיש לך לגורל לעומת הגורל בעצמו-כזאת קטנה -וזה הדבר הכי מתסכל...
חוסר הידיעה,חוסר ההבנה ,והתיסכול הרודף ...
שמתם לב שכל בנאדם שתוקף אותו רגע של תסכול או דיכאון -זה תמיד מתחיל בשאלות:
"למה זה קורה רק לי", למה לא יכלתי להיות מישהו אחר","למה לא קורה כלום עם החיים שלי" ועוד מיליון
שאלות כאלו ואחרות..
ואי אפשר להשלים עם המשפטים: "מה שצריך לקרות יקרה" ,"והכל זה לטובה"-כי זה לא נכון לחשוב ככה
מזה הכל זה לטובה? מה בדיוק לטובה באותו רגע שלא טוב לך,משהו שלא טוב לך תמיד ילך אחריך לכל מקום..
דברים לא נשכחים ואם יבוא משהו טוב אחר כך,חייב לבוא גם המשהו הרע ואז עוד פעם להסתכל שהכל זה לטובה?
ואם נסתכל ככה כל הזמן לאן כבר נגיע?למוות? אז בעצם גם זה זה לטובה?אז אולי כן ואולי לא
אבל בנתיים אתה חיי -אז אולי העליות והירידות האלו זה חלק מהחיים-ואני בטוחה בזה..
אבל המשפטים האלו לא באמת יעשו אותי אופטימית ..
וכל החיים האלו כל מה שצריך לעשות זה להתמודד עם דברים ולהבין מה לעזוזל הגורל רוצה ממך?!
וכמה אפשר כל הזמן להלחם במשהו שאתה רוצה,כמה אפשר ללכת אחרי הגורל מבלי לקבל קצת שליטה עצמית על החיים שלך,וכמה אפשר להתמודד עם דברים שכבר נשבר לך רק מלחשוב על איך להתמודד ,או יותר נכון אין לך כבר כוחות
וכמה אפשר לשאול שאלות לעזוזל? חחחחח ..
בכל מקרה אנשים -אולי כל אחד ממכם מפרש ת'חיים אחרת,ככה אני רואה אותם -ואני רואה הרבה בחיים שלי
למרות שאני רק בת 17 -וזה עוד יותר מהגילאים הכי מתסכלים -שאתה מתחיל להבין דברים שאתה מעדיף לא להבין אותם
ותמיד הכל חוזר על אותם נקודות האלו,שמתסכל כל פעם מחדש....
ואני בנאדם שאני שונאת להתפס על דברים או לחשוב עליהם יותר מידי,אני שונאת להיות תלויה באנשים-תמיד זה דופק בסוף אז למה?..כבר הגעתי למצב בחיים שאני לא מסוגלת לשפוט היום אנשים על אף מעשה שלהם מרוב שהחיים עצמם ,אי אפשר לראות אותם בצורה ברורה עם כל השיגרה שאנחנו חיים-אגב אני שונאת גם שיגרה של דברים. אני תמיד חייבת שיקרה לי משהו בחיים -מהדבר הכי קטן שאפשר לתאר-אחרת אני מתחרפנת ואני חושבת שכל אחד צריך את זה..
ואולי אחרי כל מה שכתבתי חלקכם יחשוב שכל זה נוצר מחוסר סיפוק ועריכה לחיים שלי....
אז לא, זה ממש לא ככה.. אולי כן יש בי שאיפות לחיים יותר פחות שגרתיים,יותר מצפה שדברים יקרו-כי לי כבר נמאס לאבד כוחות על זה ואולי שיהיה חיים יותר כמו החלומות-מה שרובנו רוצים -ויש פעמים שפשוט צריך להשלים עם הגורל ואז שוב השיגרה חוזרת. לא הכל אפשרי כמו שרוצים גם אם ננסה בכל הכוח..אבל אני תמיד מעריכה את מה שיש לי..אבל עדיין זה לא פותר ממני דברים...
ועכשיו שאני נמצאת איזה 12 יום לפני פולין-מסע כואב במיוחד ובלתי נתפס-שצריך הרבה כוח פיזי ונפשי בשבילו
אפשר להגיד שרוב ההחלטה שלי לנסיעה הזאת ,היא בעצם לראות ולהרגיש ת'כאב הזה הכי קרוב שאפשר
ואם זה להמשיך את החיים,זה הכוח להתמודד עם הכל -רמת ההזדהות והערך מהחיים שלנו לעומת החיים שהיו להם
לזרוק את כל הכאב שם ומיזה לחיות ,זה העבר-וזה הבסיס לחיים ורק אם המסע הזה אני יודעת שזה מה שיחזק אותי
לכל החיים. וכמו שהראל מויאל אומר,ואמר משפט כל כך נכון (חחח איזה דוגמא אני נותנת לכם)אבל תראו כמה זה מתאים
"במקום שזרעתי בו עצב,גדל לו חיוך"..
וכמו שאותי תמיד לימדו -זרקו את הכאב הלאה כדי לעביר אותו ,זאת הדרך הנכונה להתגבר עליו,לא שזה תמיד עוזר
אבל יש בזה משהו.....
תגיבו לי:))אוהבת את מי שמגיב!!
נ.ב
יש פוסט נוסף על פולין שאני אשמח אם אנשים שיש להם משמעות כמוני ובחרו לנסוע
או רצו -יגיבו לי בפוסט המיוחד לפולין..->בעמוד הקודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
