ביל נראה מודאג.
"אז סלית'רין וגריפינדור אויבים?"
"כן..." הנהנה הרמיוני, שנראתה מאוכזבת לא פחות ממנו.
"לא נורא..." הוא פלט. "מי שם עליהם בכלל?!"
"אתה משוגע?!" התרעם רון. "אתה רוצה להגיד לי שאתה עכשיו תתחיל להתחבר לסלית'רין?!"
"אח שלי שם..." ביל הרים גבה. "אני יכול לא להסתובב איתו?"
"ברור!!" רון כמעט צעק.
"לא! אם אח שלך, החבר הכי טוב שלך היה בסלית'רין, אתה היית מפנה לו עורף?!"
"אהה..."
"בדיוק!" ביל נשמע כועס. "ועכשיו, ג'ינג'י, אם אין לך משהו חכם להגיד- תסתום!"
"מי אתה בכלל שתגיד לי מה לעשות?!" רון משך את ביל לאחור, אוזניו החלו להאדים.
"אתה באמת רוצה תשובה?" ביל חייך חיוך מתנשא.
"הומו..." מלמל רון ופנה ללכת, אך לפתע הרגיש אגרוף פוגע בפניו, מעיף אותו אחורה.
"מה אמרת?!" הוא הביט על ביל אשר נראה זועם, עיניו יורקות ברקים, ואחז בעינו הכואבת.
"אמרתי הומו!" רון קם. "ואל תיגע בי, בוצדם מלוכלך!"
"מה...?" מלמל ביל, הרי רק לפני שנייה הסבירה לו הרמיוני עד כמה נוראית קללה זו.
הוא הביט בה, היא נראתה המומה, בעיניה דמעות.
"מה ששמעת! בוצדם! בא לפה וחושב שהוא יודע הכל! אני לא מאמין שאני בכלל מסתובב עם אחד כמוך!"
"רון!" נשמע ספק צעקה ספק יללה, שניהם הביטו בהרמיוני, אשר הייתה כעת כפקעת עצבים.
היא רעדה, הביטה ברון בעיניים מהולות שנאה והחטיפה לו סטירה שגרמה לו למעוד. היא הביטה בו עוד שנייה ארוכה ולאחר מכן ברחה מן המקום.
"אתה רואה מה תה גורם לי לעשות!" שאג רון, אדום.
"אידיוט..." מלמל ביל ורץ אחרי הרמיוני.
טום התהלך בחצר עם החברים המעטים שרכש בפרק זמן הקצר הזה, הם היו כ"כ נחמדים, וכלל לא נוראים כמו שתיארו אותם.
הוא סרק במבטו את החצר, ומבטו נתקע על נערה בעלת שיער חום מתולתל, ונער בעל שער שחור מסורק בתספורת מחושמלת מתחבקים.
"הרמיוני..." הוא פנה ללכת לעברה, לבדוק מה פשר הדבר.
לפתע יד תפסה בזרועו. "מה יש?"
"אל תלך, סתם גריפינדורית מפגרת. אל תעשה לעצמך בושות, קאוליץ."
"אוח, מפגרת!" הוא פנה לעבר אותה נערה שאמרה לו זאת. "מי שם על זה בכלל..?!"
הוא החל להתקדם לעבר ביל והרמיוני, רק כאשר היה במרחק מה מן המקום הוא שם לב לכך שהיא בוכה, וביל מנחם אותה.
אבל ירדה מליבו, אחיו לא מתחיל איתה.
"מה קרה?"
"רון קילל אותי..." מלמל ביל.
"מי?!"
"הג'ינג'י...."
"לא אהבתי אותו מהרגע הראשון..."
ביל נאנח.
"רגע, אז למה היא בוכה?!" טום נראה מבולבל. "גם לך הא אמר משהו?"
"לא..." יללה הרמיוני. "הוא קרא לביל בוצדם, שזה כינוי גנאי לקוסם שהוריו מוגלגים.. זה נוראי... הוא אמר שהוא לא יכול להאמין שהוא מסתובב עם אחד כזה, אבל גם אני כזאת!"
טום נראה מודאג, ושם יד על כתפה.
"הו, טום!" היא התייפחה, וחיבקה אותו.
הוא חיבק אותה חזרה, והביט בחצי חיוך על ביל שיישר את הגלימה החדשה שנתנה לו, אשר הייתה מקומטת ורטובה- הודות להרמיוני.
"ללכת להחטיף לו מכות?" הוא שאל, מנסה להצחיקה.
"לא!" למרבה הפלא- היא לא צחקה. "זה מספיק... דיי..."
"הא?"
"הוא כבר חטף את שלו..." מלמל ביל.
"הו! בילי שלנו מתבגר!" טום קרא, וגרם להרמיוני לצחקק בחיקו.
"תשתוק, טיפש." גיחך ביל.
טום עשה את דרכו חזרה, נער גבוהה רזה ובלונדיני קידם את פניו, עיניו אפורות ויורקות ארס.
"מה זה היה?!" הוא קרא, מזועזע. מצידיו עמדו שתי גורילות שהתיימרו להיות בני אדם.
"מה?"
"התחבקת עם גריפינדורית, בוצדמית!"
"אוח... תשתוק!" דחף אותו טום מדרכו.
"אתה... אתה.. אתה תצטער על זה!" קרא אחריו אותו נער בעודו קם, מלוכלך מדשא ובוץ.
"כן, כן..." גיחך טום. "אגב, איך קוראים לך?!"
"דראקו מאלפוי..." השיב הבלונדיני בחוסר רצון. "למה?!"
"סתם, תמיד נחמד לצחוק על אפסים ולדעת איך קוראים להם..." טום צחק, והלך.
"אוי לא, עכשיו נתקעתי איתך גם באותו החדר?!" קולו של רון נשמע למרחקים.
"כנראה..." מלמל ביל בעודו מול המראה, מתאפר.
רון הביט בו במבט נגעל. 'קוקסינל...'
"כדאי שתמהרו..." מלמל הארי, עדיין נסער מהאירועים שקרו כמה שעות קודם לכן, "שיעור שיקויים בעוד 20 דקות, אנחנו עם סלית'רין, אגב."
"מה?" ביל נראה שמח, והתנתק מהמראה. "אני אהיה עם אח שלי?"
"כן..." הנהן הארי.
"יש!" ובאומרו זאת חזר למראה.
טום וביל התיישבו זה ליד זה בשיעור שיקויים, גוררים אחריהם מבטים תוהים, מופתעים וכועסים כאחד.
המורה נכנס לחדר, היה לו שער שחור עד הכתפיים, ופנים רציניות- זועמות. נחשיות.
"מכיוון שאני רואה שיש לנו תלמידים חדשים, אציג את עצמי, סנייפ." הוא אמר בקול קר, קול שגרם לביל צמרמורת.
"ואתם?"
"ביל קאוליץ." ענה ביל, ואילו אחריו הוסיף טום: "טום קאוליץ."
סנייפ סרק אותם במבטו, ועיוות את פרצופו כשהבין שהם מבתים שונים.
"אדון קאוליץ," סנייפ שלח מבט מלגלג לביל. "החלטת להתחבר לצד הנשי שלך היום?"
"אהה..."
"תסיר אותו."
"מה?"
"תסיר את האיפור הזה שלך..." סנייפ נופף בשרביטו, גורם לאיפור הכבד על עיניו של ביל להיעלם.
"לעזאזל!" מלמל ביל בכעס, משפיל את מבטו. "ממזר..."
"זו הפעם הראשונה שאני אסיר תודה לסנייפ, על משהו..." הוא שמע את קולו של רון, שנאתו לגביו גברה מרגע לרגע.
"ואילו אתה, וויזלי..." פנה סנייפ לרון. "תכתוב סיכום באורך 4 קלפים על החומר שנלמד היום, ותגיש לי אותו אחר הצהריים, היום."
'תודה...' חשב ביל, וחייך לרון חיוך מתנשא.
המצב ברור- הם; לא הולכים להסתדר בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
