קלאס: היום הזמנו אורחים מיוחדים לשבת על הספה הזאת. כמובן לא סתם אורחים, אלא ה-אורחים!
כוכבים אמיתיים, שישבו פה על הספה. הם לא היו פה זמן מה, אבל הם חוזרים היום: טוקיו הוטל!
-בנות צורחות-
[הבנים איחרו להיכנס]
קלאס: אז, הנה הראשון, כנסו... שלום, שלום, שלום -לוחץ ידיים-
שבו במקומות קודם כל...
-פה הוא מחרטש איזה משו לא מעניין-
גיאורג: לא יכולנו לחכות עוד הרבה.
קלאס: כמובן, אני רציתי להגיד הנה טוקיו הוטל אבל אז פתאום הגעתם, לא משנה.
טום: הרסנו את המתח.
קלאס: עכשיו אתם תהיו פה הרבה זמן. עדיין אני חייב לשאול את שאלת היום.
לא הייתי אומר את זה כשאתה פה אבל זה כבר מאוחר... שמענו שאתה לא מאמין באהבה...
טום: תסלח לי?
קלאס: אמרת את זה באינטרנט במקס (זוכרות את הראיון? חח)...
השאלה היא: איך הייתם משכנעים את טום לאהבה אמיתית...טוב בכל מיקרה, אנחנו שמחים שהגעתם לפה.
ט"ה: כן, אנחנו שמחים גם.
קלאס: בפברואר זו הייתה הפעם האחרונה שהייתה פה...התגעגעתם אליי?
ביל: כן, ברור!
טום: עדיין קצת צפוף פה, למרות שיש ספה חדשה...
ביל: אבל הצבע יפה.
טום: -פונה לביל- אתה יכול לזוז קצת?
קלאס: כן אבל אם....פה שלוש פעמים אז הכל בסדר.. (לא הבנתי כל כך מה הוא ניסה להגיד..)
טום: אני לא רואה הרבה שינוי ביגלל שיגאורג יושב לידי (צפוף לו חח), אבל בכל מקרה אני חושב שהכל יפה פה (האולפן)
קלאס: כן זה טוב, אנחנו שמחים על כך. ונחמד שאתם הראשונים שיושבים על הספה החדשה. אהממ, אם מיסתכלים על החודשים, זה לא היה לפני הרבה זמן,
אבל בצורה מפתיעה קרו הרבה דברים בזמן הזה. אתם יכולים להסביר את הכל בשניים שלושה משפטים? מה קרה מאז פברואר. מאז שהייתם פה בפעם האחרונה...
ביל: היה לנו סיבוב הופעות אירופאי, האמת היא פעמיים כי נוספו לנו עוד הופעות וזה הפך לעוד טור. והיינו בטקס פרסי המוזיקה של אמ.טי.וי והיינו..
טום: בכל מקום!
ביל: ...בדרכים בהרבה ארצות. וכן האלבום כמובן ו..אמ...
טום: הוצאנו את האלבום באנגלית, וכמובן שאת האלבום הגרמני השני שלנו.
קלאס: טוב אני חושב שחזרנו קצת אחורה... אנחנו נצפה עכשיו בהופעה כשהייתם פה פעם אחרונה,
בבמה הגדולה שלנו כאן בויוה לייב. אחר כך אנחנו נדבר על כל הדברים, בגלל שאתם באמת אספתם הרבה חוויות לדבר עליהם.
-רואים את ההופעה- (דקות 2:55- 8:45)
קלאס: אוקיי... חזרנו! כאן איתנו היום ט"ה! כבוד נדיר לארח אותם אצלנו בימים האלו. -מחיאות כפיים-
אתם כבר הזכרתם את זה...טקס פרסי המוזיקה של אמ.טי.וי, שנערך השנה במינכן! ואתם הייתם שם.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהגעתם לשם ועם הצלחה רבה. הייתם מועמדים לאינטר אקט עם אמנים כמו (מציין את הלהקות). עד כמה אתם חשבתם שתיזכו.
טום: לחלוטין לא חשבנו שנזכה. כמו שציינת לפי המועמדים שהתמודדו נגדנו לא היה לנו צ'אנס. כמו דפש מוד וכו'...
קיבלנו מזל להצליח בכל אירופה. אבל כמובן שללהקות האחרות יש את כל העולם.
ביל: ובמיוחד הרבה שנים של פירסום.
טום: כן, הרבה שנים. בגלל זה חשבנו שלא יהיה לנו סיכוי, והיינו ממש מופתעים שזכינו.
אתה יכול לראות את זה לפי הנאום של ביל שזכינו שהיה נשמע כמו.. אהמ...
ביל: מה?
טום: בכל מיקרה, בסוף היינו ממש מופתעים.
קלאס: אוקיי, לפני שנעבור לדבר על הנאום של ביל, אנחנו ניצפה בזה עוד פעם אחת.
-הטקס-
קלאס: כן, אפשר להגיד שזה ציון דרך בקריירה שלכם. בנוסף על כך, אני הייתי כל משך הצפייה עם דמעות בעיניים.
טום: אני מאמין לכל מילה שלך.
קלאס: כן , וכמובן שכל השאר. רק דיברנו על הנאום של ביל... זה קשה בשבילך שאתה צריך לדבר באנגלית כל הזמן ביגלל שאתם מפורסמים בכל אירופה?
טום: לקראת הסוף אני לא חושב שזה כזה רע. (מדבר על הנאום)
ביל: טוב אני חושב, בניגוד לאחרים שלא דיברו כל אותו ערב. יכולתי כמובן לעמוד שם ולהגיד שני מילים כמו תודה או אווסום (הוא אמר כמה פעמים אווסום חח)
אבל איכשהו רציתי להגיד משהו שהוא קשה, בייחוד באנגלית, וכמובן שגם התרגשתי.
הייתי נירגש במשך כל היום. גם על השטיח האדום בגלל שהייתה שם תקשורת מארצות אחרות וכולם דיברו באנגלית.
זה לא כזה קל. אבל בסוף הצלחתי להגיד כמה מילים. טום: טוב אני עכשיו חושב שזה לא היה כזה גרוע.
קלאס: עכשיו כשחושבים על זה, בכל יקרה בצרפת לא מדברים אנגלית טוב, אז זה לא משנה. [האם הוא עקץ אותם? 
]
ביל: אני חושב שיכלנו להתחיל בכך שהשאר יכולים להגיד טנק יו בצורה טובה.
אני חושב שזה לא כל כך פייר שהזמר צריך לעשות את זה. אבל האחרים בטח לא היו מסוגלים להגיד מילה.
גיאורג: אתה יכול לפחות לעשות משהו, לראשונה.
ביל: אתה גיאורג יכול להגיד "אווסום" (awsome) פעם הבאה. גיאורג: אני יכול לעשות את זה.
טום: או שתגיד אמייזינג (amazing)
האחרים חוזרים על טום: או אמייזינג. קלאס: מעולה. יש עוד מילים שאתם יכולים לקחת מאבריל לאבין. (הא?)
ט"ה: כן, בדיוק. קלאס: אבל זה הנושא בכל מקרה. הייתם בטי.וי טוטל, אני ראיתי כבר שם, אנחנו בטח יודעים את זה כבר שלשניכם -פונה לביל ולטום-
יש את החלקים הכי גדולים בראיונות (מדברים כל הזמן). אתם עושים את זה בכוונה או שאתם פשוט ככה רגילים?
גיאורג: זה תמיד היה ככה. אפילו שיש לנו ראיון מוקדם בבוקר עם עיתון היום של מגדבורג ביל וטום תמיד מדברים.
טום: אתה יכול לשים לב שכשגיאורג אומר משהו עדיף שהוא לא יגיד כלום. הוא משנן את זה גם במשך השנים (את מה שהוא רוצה להגיד חחח).
קלאס: כן אני שם לב לזה (לריבים של טום וגיאורג) אתה לא רוצה להגיב על זה? -פונה לגיאורג-
גיאורג: זה פשוט ככה כל הזמן -נוחר-
ביל: אבל צריך לקחת בחשבון שהם ככה כשהם מובטלים כל היום. גוסטב לפעמים נירדם לזמן מה. אנחנו צריכים להעיר אותו עכשיו.
גיאורג: הוא אפילו יכול לעשות את זה עם עיניים פתוחות עכשיו.
קלאס: בדיוק. זו בעיה כשאתם עייפים כל הזמן, כי אתם מבזבזים כמעט 100 אחוז מהזמן שלכם על הופעות או דברים אחרים.
יש לכם לפעמים נפילות (הכוונה עייפות) אחרי הופעה?
ביל: ברור. כשאנחנו חוזרים למאחורי הקלעים אחרי הופעה אנחנו ישר עוברים לשבת ולא זזים. זה בכל יקרה ככה תמיד.
ובאוטובוס שלנו זה לא לוקח יותר משתי שניות (להרדם).
טום: הרבה אנשים חושבים שתמיד יש פעילות ומסיבות מאחורי הקלעים. זה בכלל לא נכון, במיוחד לא לי...
אנחנו לחלוטין להקה משועממת. אנחנו רק מעלים הופעה ואז אחר כך כלום לא קורה.
קלאס: כן, אני חושב שזה ככה עם להקות רוק. המופע עצמו הוא כל האקשן.
ביל&טום: כן זה נכון.
טום: ויש גם את האקשן עם סמים, אני חושב. (יש משהו שאתה רוצה לספר לנו טום? 
)
קלאס: כן, אני גם חושב. תן לנורדהאוסר דופלקורן (אלכוהוליסט) ולדיאטר טומאס הק להיות פה ואז יהיה אקשן. א
בל אנחנו נצפה עכשיו בקטע הלא-משעמם הזה של חיי רוק- ההופעה בטקס פרסי המוזיקה, מונסון, כולם מכירים את הגירסה האנגלית. הנה זה!
-צופים במונסון- (דקות 8:46- 10:4)
קלאס: זו הייתה ההופעה של האי.אמ.איי 2007 במינכן. של מי היה רעיון המים?
טום&ביל: שלי!
ביל: טוב, לא. אבל אני תמיד רציתי לעשות שיהיה גשם בזמן השיר הזה, וחשבנו על זה הרבה זמן, ואז החלטנו שכן,
כי הולך להיות שם קהל בינלאומי רב ורצינו לתפוס את תשומת הלב.
טום: אבל עכשיו אפשר לערוך את זה לאחר מכן. זה היה הרעיון שלי, אני לא צוחק. באמת.
ביל: כן, בכל מקרה אמרתי אני אמרתי אחר כך שנעשה את זה, אבל זה היה מאוד קשה. זה יצא גרוע בחזרות. ואיכשהו הם..
טום: -קוטע- אבל זה היה קפוא, באמת! אני חושב שזה היה משו כמו מינוס 45 מעלות! (טום הגזמת! )
ביל: לא, אבל זה היה באמת מוזר בזמן החזרות. הם הדליקו את זה באמצע השיר ואני חושב שעל כל אחד מאיתנו ירדו 250 ליטרים של מים.
טום: בדיוק.
גיאורג: כן, בזמן הזה זה ירד.
ביל: ה-50 שניות האלו היה מצחיקות בכל מקרה.
קלאס: והם פחדו קצת. כי היו מוניטורים בכל מקום על הריצפה (חשמל וכו') וכמה ניצוצות יכלו לעוף.
ביל: כן, בהתחלה היה קשה לעשות את זה כי כל הבמה הייתה מלאה בחשמל. ובהתחלה הם לא ידעו איך לעשות את זה עם המים.
בסוף עמדנו על הבמות הגבוהות האלו, שמה זרמו עלינו המים.
קלאס: אוקיי. זה היה מרשים בכל מקרה. זה גם היה הקטע בו אני קפצתי מהכיסא, באמת באמת. אני עמדתי ומחאתי כפיים (אוווו).
היו שם כמובן כמו שאמרתם הרבה אמנים בינלאומיים. איך היה לשמוע את נלי פורטדו אומרת "כן אני אהבתי אותם, הם טובים"?
ביל: כן זה... אני דיברתי עם נלי פורטדו באפטר פרטי, ואני חייב להגיד שזה היה מוזר לדבר עם אנשים כאלו.
וזה עדיין מוזר לנו. למרות שיצא לנו לשבת בזמן הרבה אירועים ליד אנשים מפורסמים ולהכיר אותם.
טום: אתה לדוגמא. [ ]
ביל: אתה לדוגמא. אבל זאת נלי פורטדו שעומדת מולך ומברכת אותך על הזכייה וההופעה. זה היה פשוט מטורף. היינו ממש שמחים.
-הסוף של הוידאו-
- - -
VIVA Live- Part 2- תרגום:
http://au.youtube.com/watch?v=-4wEfrprpZ8
-
קרדיט לפורום הישראלי 3>
- - -
ביל: זה היה לילה ענק בשבילנו.
קלאס: מה עם אמן מוזיקה גרמני אחר, שלא עושה מוזיקה בסגנון שלכם, כמו זידו או בושידו למשל...?
מה אם הם היו אומרים "אני חושב שהם ממש מגניבים! אני הייתי רוצה לשתף איתם פעולה"? הייתם לוקחים את זה ברצינות?
למשל בושידו, אי אפשר לעשות ראיון איתו בלי שנעלה את טוקיו הוטל בשיחה. זה בלתי אפשרי.
ביל: כן.. האמת היא שאני לא יודע, היינו חושבים על זה בכל מקרה, בגלל שהיינו מעדיפים לעשות שיתופי פעולה שמתאימים לסגנון המוזיקה שלנו.
אז זה פשוט חייב להתאים. חייבים לדבר במדוייק לאיזה כיוון רוצים ללכת, מה רוצים לעשות, איזה סוג שיר זה צריך להיות וכו'.
טום: יש סיכוי בעתיד. אני לא רוצה להיתייחס לאמן מסוים. בכל מקרה בעתיד אתה יכול אולי לראות אותנו עובדים ביחד עם עוד אמן.
קלאס: אז לא הייתם פוסלים את בושידו.
ביל: לא, הוא לא פסול.
טום: בכל מקרה הוא לא פסול, לא.
קלאס: כן, ברור. אני מבין. אחרי מופע כזה וזכייה (ב-EMA) אתם עדיין מרגישים הבדל? זה השפיע על הקריירה שלכם?
או ששוב דלתות נוספות ניפתחו בפניכם או שזה לא משנה במקום שאתם נימצאים בו? זה כבר כמעט לא חשוב אם קורה לכם דבר כזה? (מעמד של זכייה ב-EMA)
ביל: אני חושב שזו הזדמנות מדהימה להציג את עצמנו לפני עוד אנשים. במיוחד באותו הטקס של אמ.טי.וי. היה שם הרבה לחץ,
במיוחד לחץ מארצות אחרות. בטח היו שם אנשים שחשבו לעצמם "מי אלו הציפורים המוזרים האלו? בחיים לא ראיתי אותם",
אבל זה ממש טוב כי הייתה לנו את האפשרות להראות את עצמנו לעוד ארצות. ובמיוחד שהרבה אנשים דיברו עלינו, זה היה דבר טוב בשבילנו.
קלאס: אם מישהו אומר "מי אלו הציפורים המוזרים האלו?" אתם בטח רגילים לזה כבר.
אז זה לא משפיע עליכם ביגלל שזה כבר קרה הרבה פעמים ומישהו כבר אמר את זה בטח.
טום: זה לא קרה עדיין, לא?
גיאורג: טוב, אתה אמרת את זה.
קלאס: אני בטח אמרתי את זה פעם.
טום: כן אני יכול להבין את זה, שגיאורג בלהקה...
קלאס: כן, זה יכול להיות.
גיאורג: אני לא ציפור. [ ]
טום: בדיוק. " איזו ציפור שווה זאת כבר? הייתי רוצה לקרוע את זה לחלקים" ביל: גיאורג פשוט (מילה שלא הבנתי) בלי סוף.
טום: כן זה מה שרציתי להגיד....
(דקות 2:01-4:43)
קלאס: חזרנו (בלה בלה בלה).... וכן, לא הייתם פה הרבה זמן, היו לכם דברים אחרים.
והלילה יהיה משהו מיוחד, והבאתם כמה כרטיסים בשביל זה. אני אגיד מה זה בעוד שנייה. איפה זה? פה בברלין?
ט"ה: בברלין.
קלאס: כדי להקל, אני פשוט אחלק פה לקהל. מה אתם חושבים על זה?
ט"ה: כן.
קלאס: אוקיי, אז אני אלך לחלק.
ביל: אבל אני לא יודע אם מישהו רוצה אחד כזה.. אני חושב שהם לא רוצים ללכת..
קלאס: אין לי...
טום: יש לכולם תוכניות להלילה.
קלאס: יש לי רק חמש...
טום: עכשיו אתה רוכש אוייבים.
-קלאס מחלק לקהל- את אחד, את אחד...
ט"ה: אווווווו..
קלאס: (לצד השני) כן, תמיד אני שוכח ללכת לשם, אני מצטער. אתם חושבים שיש לכם מוקמות טובים אבל מתברר שלא ממש.
-ט"ה צוחקים-
קלאס: פעם הבאה כולכם תקבלו כרטיסים. אני צריך לספר לכם מה בתקציר, זה מופע...
טום: בדיוק.
קלאס: יש מצב רוח טוב פה, דרך אגב. זה מופע שניקרא Unsere Bestnen ב-zdf, ולפי מה שאנחנו יודעים הולך להיות שם מופע טוב.
ביל: באמת הולך להיות שם אקשן.
טום: האפטר פארטי צריכה להיות אחת הטובות.
קלאס: ב-zdf עם ג'ונסון בי קרנר, האורחים יהיו פטר מאפיי הוואר קרפנדל.
ביל: כן.
טום: בדיוק. קלאס: איך זה להתארח בתוכניות שהם לכל הגילאים?
ביל: הדבר הכי טוב זה שהמעריצים שלנו תמיד שם. זה באמת לא משנה לאן אנחנו הולכים, הם תמיד שם.
טום: ועכשיו הולכים להיות עוד חמישה בכל מקרה.
ביל: כן בדיוק, זה עוד חמישה עכשיו.
קלאס: אבל זה גם פחות 30 ממה שאנחנו עכשיו פה. (כאילו הוא לא חילק לכולם כרטיסים)
ביל: -מנסה להגיד משהו-
טום: הם שונאים אותך עכשיו, לא אותנו.
קלאס: אוו, אהממ, אוקיי.
גיאורג: אני מקווה.
טום: אני מקווה.
ביל:&טום: לא אבל...
ביל: בחיים לא הייתי מגביל את זה. זה יכול להיות ממש מעניין ממש כמו מופע. אני חושב שזה טוב, שיש עוד טעמים שונים של מוזיקה.
קלאס: מעולה. נושא אחר לגמרי עכשיו- היה לכם לפני זמן קצר 18.
טום: כן, זה נכון.
קלאס: עכשיו אתם יכולים לעשות הרבה דברים. אנחנו נדבר על זה בעוד דקה. מה אתם יכולים לעשות בחיים מבוגרים.
לפני זה אנחנו נצפה בקליפ החדש שלכם. הוא נמצא חזק במצעדים, אבל אני לא רוצה לחשוף עוד, אבל אני יכול להגיד שזה יצליח ממש במצעדים.
(דקות 4:48-8:27)
קלאס: אממ שלום. אני קצת פוחד עכשיו, כי הן יושבות מאחורי ואם מישהי תבוא מאחורי אני לא יכול לראות אותה. אני אעשה את זה בדרך הזאת...
מי שתראה הכי אגרסיבית, תקבל אחד מאלו. יש לי שני לוחות שנה של טוקיו הוטל לכירסמס.
ילדה אחת: בבקשה, לחברה שלי שלא יכולה להיות פה היום..
קולות רקע: את תקחי את זה לעצמך.
ילדה אחרת: אתה יכול להשיג את זה ב-3 יורו.
קלאס: עם זה את הרווחת את השני.
טום: אל תבכי על התבוסה, דרך אגב.
קלאס: זה לבנות מאחוריי, אז הן שקטות. תודה. אם מדברים כבר על התקפות... אתם ארבעה בנים,
שלפעמים עובדים אחד על השני (משגעים אחד את השני) איך אתם מתמודדים עם זה?
ביל: טוב, אנחנו באמת לא רבים הרבה. אבל אם אנחנו כן אז זה ממש רגיל. זה קורה.
טום: זה בעיקר ביני לביל, אבל באמת שלעיתים נדירות. אבל אם הוא נהייה ממש מעצבן אני יכול לנצח אותו.
אבל באמת שלעיתים נדירות, הוא לומד ממש כמו גיאורג. אבל אם זה קורה, אז אנחנו באמת רבים.
קלאס: אוקיי אנחנו יכולים לצפות בזה. הנה קטע מהדיוידי של ט"ה מהסיבוב הופעות באירופה. ויש שם כמובן כמה צילומים פרטיים, יש שם קצת אקשן. הנה זה.
-צופים בדיוידי-
טום: אני חושב שזה ממש טוב. אתה יכול לראות כמה לפעמים אני מתנהג בחוסר פריות.
ברגע שהמצלמות נכבות אני האיש מהפינה שתמיד זורקים עליו הכל (הכוונה שביל ניצח חחח)
קלאס: שמת לב שברגע שאתה צופה בזה האגרסביות עולה שוב?
טום: כן זה עולה שוב.
ביל: זה באמת מטורף אם אתה רואה את זה אחרי כמה זמן, כל מיני ריבים קטנים שרבנו עליהם.
טום: זה באמת היה על מי מאיתנו מקבל כמה תמונות.
ביל: מקבל כמה תמונות, לא היינו אמורים להביא כמה תמונות לאנשהו, והיו לנו חילוקי דעות על זה.
אבל זה מה שקורה בסיבובי הופעות, כשאנחנו בדרכים הרבה זמן, ותמיד ביחד בחדרים, באוטובוס וכו'.
יש כאן קטע עכשיו ששואלים אותם על היום הולדת 18... מה השתנה, מה הם יכולים לעשות וכדומה.
טום: רק שזה היה במיוחד בשבילנו. עשינו כבר כמעט הכל לפני גיל 18. אנחנו יכולים ללכת לקזינו עכשיו.
קלאס: ולהשכיר קלטות סקס מחנויות וידאו.
ביל: כן.
טום: כן גם זה, אבל לגיאורג יש אוסף נחמד במחשב.
גיאורג: טום מגיע בכל ערב ושואל "יש לך משהו חדש?"
טום: -מתקן אותו - "יש לך את החדש...עם הבחור שנראה כמוני" ו...כן...
- סוף סרטון -
- - -
מחר כנראה יהיה את חלק מס' 3 ! 
- - -
טום התרגש מאוווווד בטקס פרסי הEMA:
*הוא בכה*
איי חמוווווווד
- - -
- - -
- - -
אעאעאע גם אנחנו רוצות!!!
- - -
מצאתי כפתורים ^_^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אפשר להצביע עד ינואר.
]
ביל משחק עם מטוס קטן, [זה שראינו בקליפ "ich bin da"]. הוא משחק, קופץ וצועק כמו ילד קטן, עד שמשהו קרה-
