קמתי לפני חצי שעה ב11 עם הרגשה שאני הולכת להתעלף,

 ועם סוכר 45 [ברצינות, תסיקו לבד את המסקנות]

לקחתי ת'מעט שנשאר מהמוקה שוקולד לבן וופלים><

טחנתי כמו מפגרת. וכואבת לי הבטן כמו אני לא יודעת מה. ניחא, אני לפחות יודעת שאני לא אתעלף.

אתמול הלכתי להשאיל ספרים בחטיבה שלנו. בואו רק נגיד שלנויה הייתה תקרית לא נעימה עם שקי\ות.

ויצאנו למסע מטורף, אה והטלפון של נויה דפוק! מחקנו 47360543957345 תמונות ולא הצלחנו להצטלם.

וגילינו שאשכרה יש חומוס אשכרה.[אשכרה, מי קורא לחומוסיה שלו אשכרה?.]

והתנחלנו אצל ליבת בסטודיו. אני לא הולכת לעתודה. או שנדמה לי. זה 3 פעמים בשבוע

ראשון, שלישי ופעמיים ברביעי.אין לי כוחות לזה, אז כנראה שאני אשאר בקבוצה שלי בינתיים

"כמו פגית, פגית בתוך גיגית!, זה בא ושורף אותה, מבפנים זה כמו אש על הפגית."

[וזה לא בכוונה לפגוע בנושא הרגיש שאירע שלשום בקשר לפגה ז"ל. זה היה בלי קשר למי ששואל.]

"נמלטייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייים. טהטהטהטהטהטהטהטהטה או-יה! טהטהטהטטהטהטה או-יה!"

עזבו, הטמטום השתלט עלינו בשיעור מחשבים, ובמקום לרשום מכתב רשמנו את זה.

ובקיצור די-לחפירות!

בוואריה, קינוח מבית "אג." [אתם לא רוצים לדעת מה עובר עלינו><]

או בשביל המוגבלים, הילה♥

תודה רבה לדינמיט על הכובע ברשימות.