אז מסתבר שזה לא כזה נורא כמו שנטיתי לחשוב אתמול.
אבל משהו חדש מעסיק את מוחי,
נראה כאילו כל מה שממנו פחדתי לפני ששיר התגייסה הולך ותופס תאוצה בדיוק לכיוון הלא נכון.
ואם כיוונו של כח (F) מנוגד לתאוצה (a) לפי כמה משפטים שניוטון אמר
הרי שהכח שהפעלתי היה לצד הלא נכון, אחרת למה התאוצה לא הולכת לצד השני? למה התאוצה לא קטנה?
בדיוק מזה חששתי,
שהצבא יגרום לך להבין דברים שלא רציתי שתביני. אולי כי ידעתי שזה יגרום לי לאבד אותך.
נשמע קצת אובססיבי,
אבל במשך שנתיים את הכי אחותי.
במשך שנתיים את הבחורה שמייעצת לי ושומרת אותי מהמקומות בהם את נכווית.
ואיך אני יכולה לקבל את הריחוק הזה?
ועוד מהסיבה הטיפשית כל כך, שהתגייסת.
אני לא שונה, אני אותה תומי
ואת אותה שיר, אולי כמה דברים קצת חילחלו אבל הם לא שינו אותך לגמרי. אני בטוחה.
ומצד שני, איך אני יכולה להגיד לך את זה?
איך אני יכולה להרוס לך את ההרמוניה שבנית לחיים שלך בחודש האחרון?
הרמוניה שכל כך השתדלת למצוא. תוים שכל כך ניסית לחבר במטרה להרכיב מנגינה שתתאים בדיוק לחיים שלך.
ועכשיו כאשר אני משקיעה בזה שניה של מחשבה
ברור לי שאם את תבחרי לנתק את הקשר ההפסד כולו שלך!
וכשאת בוחרת להסיק שבגלל שהתגייסת תחומי העניין שלנו השתנו ומה שחיבר אותנו מלכתחילה השתנה
את עושה לעצמך רע.
אז אני מקווה שתביני את זה, ומהר.
כי לי כבר לא נותר הרבה לעשות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
