חשבתי שהחופש יהיה אחרת.
מפחיד, אבל מרגש, לדעת שיש לי עוד כל כך הרבה לצפות לו.
סוף סוף אזכה לבחור בעצמי, ואאמין בעצמי יותר מתמיד.
אהיה בטוחה, לשם שינוי, במה שאני רוצה והולכת לעשות.
אני מביטה ברשימה שעשיתי לפני שנה, הרשימה של כל הדברים שתכננתי לעשות,
והיא נראית לי כמעט זרה.
אין לי חשק לצאת מהמיטה בבוקר, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שאני צריכה למצוא עבודה.
אני צריכה עבודה. אני צריכה כסף, כי אני רוצה ללמוד. אני רוצה לעשות משהו עם עצמי.
אני רוצה להיות גאה בעצמי ולהאמין בעצמי ולעמוד על העקרונות שלי,
לא משנה כמה זה קשה וכמה נראה שהעולם יעשה ככל שביכולתו כדי לשבור אותי.
אני חזקה מזה, לא?
תמיד חשבתי שאני חזקה מזה, ושהחופש יעזור לי לממש את עצמי.
אבל החופש רק גורם לי להרגיש שהלכתי לאיבוד.
כלום לא בטוח, אני לבד עכשיו. תלויה בעצמי.
ולעצמי אין מושג מה היא הולכת לעשות עם כל השאיפות שלה.
מה עושים עכשיו?
אני יכולה להמשיך ככה,ללכת לאיבוד...
או לעשות משהו. מה עושים?
אז אני מוחקת דבר אחד שאני כבר לא צריכה מהרשימה,
ומוסיפה עוד שניים חדשים,
וזה יקח זמן, ואני מנסה לשכנע את עצמי שזמן זה דבר אחד שיש לי.
אני שונאת שאנשים ממהרים. לא רוצה למהר.
גם סבלנות יש לי. אז אני אקום מהמיטה בכל זאת,
וצעד אחר צעד אתפוס את כל מה שאני רוצה לרדוף אחריו.
אמונה, אמונה... איך הייתי כל כך בטוחה בעצמי כל השנים האלה?
איך ידעתי מי אני?
אה, נכון...
"שאלי את עצמך שלוש שאלות, ותדעי מי את:
למה את מקווה?
במה את מאמינה?
והעיקר: מה את אוהבת?"
טוב, אין לי מצב רוח. בכלל.
אבל בעצם... אף פעם לא נתתי לזה לעצור אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
