החיים כשאתה צעיר ונשוי

אתם חושבים שהייתי בסדר?

הייתי צריכה להיפגש איתה?

לא לקבל אותו חזרה??

לאבד אותו לנצח?!?!

בנוגע לבעלי..נפרדנו..הוא החליט שהוא מקשיב לאמא..שאנחנו לא צריכים להיות יחד.

עם הילד,הוא יעזור,יתמוך,ישלם בקיצור-יהיה פה כשנצטרך אותו.

היה לי קשה.לא הפסקתי לבכות.מכאב שהוא עזב,ומעצבים על אמא שלו,

אז התקשרתי אליה,קבעתי להיפגש איתה בבית קפה.את הילד הבאתי.הכל חלק מהתוכנית.

התיישבנו הזמנו קפה,דיברנו על אה ודה.עד שלבסוף שאלתי.

מה יש לך נגדי?מה גורם לך כל כך לשנוא אותי,עד שאת מפרקת לי ת'משפחה,הורסת לי ת'משפחה

וגורמת לנכד שלך לגדול בלי אבא,כמוני?

היא שתקה,השפילה עיניים,קלטתי פתאום שהיא בוכה

מבפנים ריחמתי עליה,אני לא יכולה לראות אנשים בוכים ממולי,אבל ידעתי שאני חייבת להיות חזקה ולא להישבר

היא כבר שיחקה אותה טובה ועדינה איתי.לא עוד.

חיכיתי לתשובה שתענה לי למה..למרות שתשובה כזו קצת הזוי שתהיה.

היא הסתכלה עליי במבט של רחמים ואז פתחה את הפה.

ככה תמיד זה היה,אמא של בעלי השפילה אותי ופגעה בי,הפרידה בנינו עד שנפטרה.

וככה אני.הייתי בשוק,את עברת מה שאני עוברת וממשיכה לעשות לי את זה?!

"אם את עברת את זה למה את עושה לי את זה?"

"כי ככה קל לי להיות קרובה אליו-לבן שלי".

ידעתי שתשובה כזו לא תספק אותי.

התחלתי לשטוף אותה בכל מה שאני מרגישה כלפייה,כלפיי הבן שלה

וכלפיי החיים,שעברו.

קמתי והלכתי,אבל לפני שנעלמתי עם  הילד,נתתי לה להסתכל בו בפעם האחרונה

כי אני לא רוצה שמישהו שהרס לו ת'חיים יהיה מעורב בהם.

למחרת הבעל היקר שלי הגיע.

חיבק אותי,בא לנשק,העפתי אותו.בי לא משחקים.

אותו אני לא רוצה.

אני צריכה מישהו שידע להגן עליי ועל התינוק שלי גם מפני אמא שלו.

כל עוד הסיבה שלה מגוחכת.

ועכשיו,שבת,צריך לנוח,הבית נקי,הילד ישן,והכלבה נחה.

ואני..מחפשת מישהו לצאת...צריכה להרגיש שוב צעירה.

אחרי הכול חיים רק פעם אחת..