שלום לכם יפים ויפות...
חזרתי הביתה לחמשוש עצבני, סוף סוף שבוע הבא שבוע אחרון שלי בבסיס המסריח בחיפה ועוברים לחצרים...
אני לא יגיד שלא אני באמת גאה בתפקיד שלי...
אני ואשר (חברים שלי לאלה שמבקרים פה לראשונה) עדיין ביחד, עוד מעט שנה ו9 מי היה מאמין..חחח... אחרי תקופה קשה הוא לקח את עצמו בידיים, שחקן כדורגל מצליח, מצא עבודה, עדיין נפקד אבל בקטנה.... אני אוהבת אותו אני נחנקת מאהבה אליו.. זה בחיים קרה לי האמת, כזה דבר עוד לא הרגשתי, כשאני איתו אני מרגישה בבועה שכל העולם ורוד, אוהב, שאין מלחמות, רצח, אונס...ואם כבר אונס...בני סלע- הוא נתפס יום שישי..ואני בכבודי ובעצמי יום רבעי הייתי בקיבוץ רגבה... ממש שם, איפה שהוא נתפס...הייתי אצל אח של אשר בבית...איזה פחד..וכשהוא נתפס, עברה בי צמרמורת מפחידה, התקשרתי לאשר בבהלה...הוא ניסה להרגיע אותי...וכמובן כרגיל, הבועה שלי פעלהנ ונרגעתי, אבל רק המחשבה שהייתי שם...רצחה אותי...
שבוע הבא בעזרת השם אני יראה אראה את אשר...המרחק בניינו עדיין מפריע לי כמובן וגם לו, אבל...אמממ...אנחנו שורדים אני מניחה....סך הכל 4 וחצי שעות נסיעה זה המון...זה יותר מדי....
אבל בתכלס אם באמת אוהבים, זה מסתדר....באמת....כל פעם שאנחנו נפגשים אנחנו מרגישים כזה כיף שאפילו אין לנו כוח לריב את כל הריבים שלנו אנחנו מעבירים בטלפון חח...ואנחנו רבים מספיק.....
אחרי פוסט כל כך משעמם וחסר משמעות נראה לי אני אפרוש...
אוהבת...
דר. לאב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
