אהבה זו מילה גדולה, ובצדק. הרי היא מתאימה את עצמה לעובדה שכל אחד מגדיר אותה בצורה אחרת, בצורה שהוא רואה, מרגיש וחושב עליה.
אז כנראה שרובכם לא יסכימו איתי, אבל בשבילי, ואני מדגישה ב-ש-ב-י-ל-י, זו אהבה:
להרגיש- את העקצוץ הזה בחזה בכל בוקר שאני מבינה שאתה לא לידי
להקשיב- לשירים, שכבר איבדו את תוכנם כי כולם מזכירים לי אותך
להסתכל- על כל התמונות שלי שלך
לקרוא- כל מילה שאי פעם כתבת לי
להתרגש- בכל פעם שהטלפון מצלצל ולקוות שזה אתה
להתגעגע- לחיבוק ולנשיקה, לליטוף ולנגיעה, לחשוב עלייך בכל דקה ובכל שנייה
להשתכנע- שהימים לא עוברים והשעון לא זז
להיפגע- כי האהבה מעמידה אותך במצב בו אתה הכי פגיע שאפשר
לדמיין- את אותה השנייה בה אני אראה אותך, אחרי כל כך הרבה זמן
לקוות- שההרגשה הזו תימשך לנצח, ושאתה תהיה זה שיגרום לכך
לדעת- שאתה היחידי שיכול לגרום לי להרגיש ככה
להבין- את הלב כשהוא מתחיל לפעום בחוזקה שאני רואה אותך מחכה לי בתחנה
לכעוס- שאחרי כל אלה וכל הזמן שעבר, הימים שהיו לי איתך עברו כמו שנייה, ושעכשיו אתה שוב הולך
ולדרוש- שתשמור על עצמך, בשבילי אם לא בשבילך.
אהבה היא המכה ובאותו זמן התרופה- שאתה לא כאן כואב לי ועדיין העובדה שיש לי מישהו שאני מרגישה משהו כלפיו עושה לי טוב, וכשסופסוף אתה חוזר, אתה גורם לזה לדעוך וכמעט להיעלם, אבל אני יודעת ששוב תעזוב וזה הכי כואב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
