| 5/2008
סיפור קצר שכתבתי, הצללית
הצללית
התקרבה אל הצללית ליטפה אותה ברכות, באהבה, נשקה לכתם השחור שעל הקיר, אך שוב לקחה לה את רגליה וברחה, לעולם לא תוכל להתמודד, לראות את פני אהובה באמת...
למחורת, כאשר לבשה את מדיה, ובדרכה אל הגנת המולדת, כך לפחות טענו מפקדיה, אך היא ידעה שלא מועילה במיוחד בכוח, עברה שוב באותו הרחוב הנטוש בתקווה לפגוש את הצללית ואולי הפעם יהיה בה את האומץ להסתובב, אך הפעם הצללית איננה, הרגישה צביטה הנערה, ליבה פעם הרגישה אבדה, אבדה לה האהבה? האיש היקר לליבה למרות שלעולם לא ראתה את פניו, ולא חשה את שפתיו, ולא הרגישה את כל כולו בתוכה, למרות שחשקה בכך יותר מכל... היתכן שכואב לה על מישהו או על משהו שלעולם לא חשה בו באמת?
המשיכה בדרכה החיילת, ופתאום הרגישה דמעה נותחת בזעקה שקטה וידעה,שאכן כואב לה, שאכן התאהבה בצללית... הרהרה לה בלב האישה, איך יתכן שאותם הפנים של הצללית לעולם לא פנו אליה, לעולם לא ביקשו ממנה את פירוש האהבה לכתם השחור ששייך לו, איך יתכן שבעל הצללית לעולם לא דרש לאהבתה של אותה הנערה? ואולי הוא לא קיים? ואולי רק צללית לו יש, זהו גורלה? לחיות עם צללית?
הייתה אמורה לישון מאחורי גדר טייל הלילה, אך ביקשה לצאת אל מיטתה בביתה, אך לא זאת באמת הייתה הסיבה, רק לראות שוב את כתם השחור על הקיר קיוותה...
ובלילה כאשר חזרה דרך הרחוב הנטוש, שם הוא היה, כאילו חיכה, חיכה לנשיקה, נשיקה ערומה בודדה, כנה..
נשקה לו בשקט על הלחי השחור והקר, וירדה אל הצוואר, כאשר הגיעה לחזה והאיץ בה הדופק לחשה בשקט אל הצללית "אמיתי אתה?"
וקול שקט וצרוד ענה לה מאחור, "אמיתי אני, מפחדת?" שאל אותה בחזרה, זאת הייתה הפעם הראשונה שהנערה דיברה אל הצללית, היתכן שקיבלה מענה? היתכן שגוף ופנים יש לאהובה, אחרי הבוקר הכאוב פחדה לפספס שוב, ושלחה ידה לאחור ולטפה את פניו המחוספסות קצת דוקרניות, אך עדיין פחדה להסתובב, פחדה לגלות מולה שוב מישהו שתצטרך להתמודד איתו...
הוא קרב אליה בשקט ליטף גופה, היא הביטה בצללית וראתה אותה נעה, הרים את חולצתה וליטף את גופה הערום, היא הרגישה איך חום גופה עולה וכאשר החל לפתוח את החגורה במדיה, שמה את ידה העדינה על ידו הגסה וידעה באותו הרגע שזהו אהובה שאיתו תבלה את שאירית חייה, בידה שנייה ליטפה שוב את הצללית, והתרחקה מעט מגופו החם התקרבה ונשקה לו שוב הפעם לשלום, הסתובבה ונשקה לגבר שעמד מולה, מול אותה האישה שכל כך אהב, מול אותו הגבר שכל כך אהבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
