החלטתי להצטרך ל"בוחשים בקלחת" ולהביא את סיפור המרק החביב עליי, שקרה לי לפני 3 שנים בנפאל.

טיילתי בנפאל בטרק ה"Around Anapurna", טרק מדהים ביופיו ולא ממש למתחילי-לכת, שהיה אחת החוויות הכי מדהימות שעברתי- אבל לא בתחום הקולינרי..

כמה ימים לפני העלייה ל"פאס", מעבר ההרים, הנקודה הכי גבוהה בטרק, הגענו לכפר בשם Manang, שם היינו צריכים לישון 2 לילות [בניגוד לכפרים בטרק בהם ישנו לילה אחד] על מנת להתרגל לדלילות האוויר שכבר הייתה מסוכנת בגובה הזה. ה-Guest House שבו ישנו היה מבנה עץ די רעוע אם תשאלו אותי, מספיק רעוע בשביל שכשתלך במסדרון תרגיש כאילו אתה ממוטט את הבניין כולו. בכל מקרה, לאחר מקלחת ה"Hot Bucket" [דלי חם, בתרגום חופשי], שמי שטייל בנפאל בוודאי חווה אותה לא פעם, עלינו לארוחת הערב.

אני ואחי החלטנו שהיום ננסה משהו אחר, לא שוב ה-Fried Rice או הדאל באת המאוס, היום נאכל, שימו לב- מרק עגבניות! אלוהים יודע למה חשבנו, אחרי ניסיון של שבועיים בנפאל, שמרק עגבניות בגסט האוס רעוע זה משהו שיכול להיות טעים ומשביע, אבל בכל מקרה- הזמנו מרק עגבניות. כשהמרק הגיע, ואנחנו טעמנו, קלטנו איזו בחירה רעה עשינו.. אח שלי התעקש לסיים את המרק, ואילו אני נטשתי את הצלחת אחרי שתי כפות בלבד.

סוף המקרה בשביל אחי היה קלקול קיבה די רציני שהמרק די החמיר, מה שהשאיר אותנו לילה נוסף במנאנג [בגסט האוס אחר וטוב יותר, אם תהיתם], וסוף המרק שלי? כשה"מלצר" פינה את הצלחות מהשולחן, הצלחת הכמעט מלאה שלי הונחה בטבעיות לחלוטין על ארון מדפים בחדר האוכל. שם היא תחכה אלוהים יודע כמה ימים [או אולי יותר] לעוד איזה מטייל טיפש שיטעה לרגע ויחשוב שמשהו בתפריט הנפאלי באמת טועם כמו שהוא נשמע..

ועל זה נאמר- בתאבון!