אתמול חזרתי הביתה ברבע לחמש, אחרי שצפינו במתכונת [2 הצגות] של היב'ניקים. הלו"ז כבר הופיע לי בראש- מגיעה הביתה, מפעילה את המזגן על חימום, מדליקה את התנור ומחממת את הרגליים, מכינה אוכל, אוכלת ארוחת צהריים, עושה שיעורים בהיסטוריה וביולוגיה, וברבע לשבע יוצאת מהבית והולכת לעשות בייביסיטר. התוכנית המושלמת- לא ככה? אז זהו ש..

אני מכניסה את היד לתא הקטן בתיק, מפשפשת קצת כדי למצוא את המפתחות ו.. נחשו מה? שכחתי אותם בבית! כמובן שדווקא היום [כלומר, אתמול]נסעתי עם אימא לבצפר והיא נעלה את הדלת אז שכחתי את המפתחות. טוב, לא נורא, מיד נתקשר לאימא ונראה מה עושים. היד מפשפשת בשנית בתא הקטן של התיק כדי להוציא את הפלאפון, אבל רגע, נזכרתי בשעת המעשה- לא לקחתי אותו איתי! קיבלתי ביום רביעי פלאפון חלופי כי שלי מקולקל, ובגלל שהוא הגיע טעון לגמרי, לא טענתי אותו בלילה ליד המיטה והוא היה מונח על השולחן, ככה ששכחתי אותו בבית.

הליכה קצרה לבית הביברים וכמה דפיקות נמרצות הבהירה לי שהם לא בבית. מזל שיש עוד שכנים. התקשרתי מהשכנים לאימא, והיא אמרה שהיא תתקשר לאור [ע"ע אח שלי] ותראה אם יש לו עצות בנוגע לפריצה לבית. אחרי כמה דקות היא התקשרה ואמרה שבפעם האחרונה שהוא שכח את המפתח [איפשהו לפני חצי שנה בשלהי כיתה י"ב] הוא פרץ את המנעול עם פלייר. לא משהו שאני יכולה לעשות.

על סף בכי שמתי פעמיי לביתה של אורצבי, וכמובן ששם התקבלתי בברכה. התקשרתי לאימא משם והיא נתנה לי את הטלפון של אלה שאני עושה עליהם בייביסיטר, והתקשרתי כדי להודיע שאני נטולת פלאפון ולוודא שהכל כמתוכנן. אני יכולה להגיע בשבע וחצי [חצי שעה יותר מהמתוכנן], יש! אכלתי שניצל תירס ואורז ואת ליבי, בין השאר. בשבע אור הלכה לקראטה ואני הלכתי למשפחת הבייביסיטר, הייתי שם עד 12, ארבע שעות בהן תפקדתי כנני במשרה מלאה [כולל הכנת מלאווח לילדים, צחצוח שיניים וטיטול לקטנה, צפייה עם הילדה בדני הוליווד והשכבת כל הילדים לישון ועוד ועוד], אבל הכל עבר בשלום.

כשחזרתי הביתה ב-12 וקצת, בדקתי בפלאפון שיחות שלא נענו והודעות. ואיך לא, בהודעה האחרונה שקראתי, שבמקרה הייתה ממנו: "היי, אני במזכרת.."

מישהו אמר- נדפקת?!?!?!

יהיה טוב אה?:]

אוהבת

רותם