נראה שהאווירה הנוראית הזאת שהייתה כמעט מתחילת השנה בקבוצה- מתחילה להשתנות..

מאז השיחה עם איתמר שהייתה -אחרי שפל לא קטן- נקודת מפנה סמויה, לפחות בעיניי, ועד היום בטיול כשהרגשתי ששוב חזרנו, הדברים השתפרו מהקצה אל הקצה.. אני מרגישה שקיבלתי את המשפחה השנייה שלי בחזרה.

כבר לא זכרתי את ההרגשה הזאת של הכוח שהקבוצה נותנת לך, שאתה מוקף בעוד 15 אנשים שכל כך אכפת להם ממך, ומבינים אותך, ובעיקר רואים אותך.. כמו שאתה באמת:] וזה פשוט היה חסר לי כל כך.

לא יאומן איך מהחלק הזה של הטיול היום כשהייתי עם הקבוצה, פתאום גם היה לי כל כך יותר טוב עם החניכים. פשוט השפעה ישירה, כאילו שכשאתה בתוך קבוצה אמיתית אז אתה גם יודע איך להיות אמיתי ולתת קבוצה לחניכים שלך.

אבל תמיד

יש מישהו ששומע

שומר עליי,

יודע שאני לא אוותר..

אני אוהבת אתכם!

רותם