או חברה שלמה שראתה את ההסתה ואת הקריאות לרצח, ושתקה?

חברה שלמה שלא פקחה את עיניה, ואולי כי את הכתובת על הקיר היא העדיפה לא לראות, חברה שלמה שנתה אישור לרצוח.

אומרים שכולם חכמים בדיעבד, ואולי יש בזה משהו, ייתכן שקל לי לשפוט כי הייתי בת 3 וחצי אז- אבל לשפוט את החברה כיום, אני יכולה, ועוד איך..

הרי מי מאיתנו באמת יכול להגיד, שהוא חושב שרצח כזה לא יקרה שוב?

בתור מדריכה בתנועה דיברתי היום עם חניכיי על השיעור שהיה להם בנושא בבית הספר, ושאלתי אותם על מה דיברו, מה היה נושא הדיון.. לא הופתעתי לשמוע שהדיון כלל, שוב, אך ורק דיבורים שטחיים על ליל הרצח [שהם הרי לא רלוונטיים כלל לילדים שלא חיו באותה תקופה בכלל]. ראיתי איך החניכים של חברה שלי, שעשו את הטקס היום בבית הספר שלהם, התנהגו בטקס שנערך בקן. לא היה להם מושג בכלל מה הם קראו בטקס בבית הספר.

מרגיזה אותי ההתמקדות החוזרת ונשנית בדמותו של יגאל עמיר, ובציור דמותו כעשב שוטה, משוגע, תפוח רקוב. קל להפנות אצבע מאשימה אחת, אבל לא לחינם אומרים, שכשאתה מצביע על מישהו- שלוש אצבעות מצביעות עלייך. לא מדברים כלל עם הילדים על העתיד שלהם במדינה הזאת, על העובדה שהם אלה שישפיעו על עתידם כאן, שהם אלה שבכוחם יהיה למנוע את הרצח הבא. לא מפיקים לקחים, לא מסיקים מסקנות.

כל הדיבורים איתם הם כל כך ספציפיים, על ליל הרצח, על יגאל עמיר, תולדות חייו של יצחק רבין ז"ל.

במקום לדבר איתם על קדושת החיים, על דמוקרטיה, על רצח הדמוקרטיה, על ריבוי דעות ופתירת מחלוקות, מדברים איתם שוב על העובדה שרבין יכל ללבוש אפוד בליל הרצח ובחר שלא, על לימודיו בכדורי.

לדעת מי היה רבין ומה היה פועלו חשובים מאוד, אבל הם חסרי משמעות אם אין בהם מסר, אם לא בוחרים בדרך הקשה של לחנך.

האם אין למשפט "במותו ציווה לנו את החיים" שום משמעות? הוא סתם עוד משפט שאפשר להגיד לילדים להקריא בטקס? אני תוהה שוב ושוב- מדוע לא מדברים על הנאמר במשפט, על משמעותו, מדוע לא מחנכים לפיו? ותשובה לשאלותיי, אין.

איך יכול בית הספר להגיד שהוא מחנך את דור העתיד, כשלמעשה הוא לא עושה זאת כלל?

ואני חוזרת לשאלתי ההתחלתית- האם מישהו, שבאמת מודע למצב החברתי במדינת ישראל, יכול להגיד שלא יקרה כזה רצח שוב? אני יותר מבטוחה שלא.

ונראה לי, שבעוד שיש ציבור הולך ומתמעט של אנשים שדואגים להזכיר- קם מולם ציבור ההולך וגדל, של אנשים שבוחרים לשכוח.

לא אשכח, ולא אסלח.

רותם.