למרות שאני לא מעדכנת בהתאם..

טוב אז קרו לא מעט דברים לאחרונה:

- יום העצמאות התחיל גרוע ביותר, אני ונועה החלטנו שנלך למופע במושבה ומשם כבר נראה מה נעשה [שזו שיטה ממש גרועה על הנייר, אבל במזכרת בתיה תמיד מוצאים מה לעשות]. דבר הוביל לדבר ומצאתי את עצמי ב-על האש אצל יובל, עם עוד מלא אנשים, והיה היום עצמאות הכי טוב בעולם!

- התחלנו [תיאורטית] לעבוד על הערב מגמה בסוף השנה! וגם הושפלתי קשות על ידי אסנת באודישנים של הט'ניקים אבל הכל מאהבה.. אני חושבת.

- היום הלכתי לחפש עבודה.. הגיע הזמן להתחיל להרוויח קצת כסף בעצמי אני מניחה. מי יתן ובקרוב אעבוד בארומה / תפוז / בורגראנץ'! להגדיל לכם את הקפוצ'ינו?

- בחרתי מגמות לשנה הבאה: תיאטרון וביולוגיה! אמנם התאכזבתי לשמוע שלא מנתחים שום דבר במגמה [חוץ מתפוחי אדמה.. יופי לי], אבל אין לי יותר מדי ברירות אטרקטיביות במקום זה, בהנחה שאני "רוצה מקצוע ריאלי בתעודה".. בסוף הכל יתברר כבולשיט אחד גדול אם וכאשר נגיע לאוניברסיטה, אה?

- החלטתי שאני רוצה להוריד את הבנייה בציפורניים. זה אמנם נראה אמיתי, אבל זה לא, ואי אפשר לנגן עם זה וזה משגע אותי. בחצי שנה האחרונה ניגנתי בערך שעתיים במצטבר וזה  מ ב א ס. אזזז הגיע הזמן לבדוק אם זה באמת עזר לכסיסה הכפייתית שלי, וכדאי מאוד שזה עזר [זה נכון תחבירית?!].

- אני טסה לפינלנד ב-26 ליולי [מה שאומר גם שאני לא יכולה להדריך בקייצת בסוף], וביום שישי יש לנו מפגש של כל מי שטס וזהו בערך. גיליתי שיש H&M בעיר שאני טסה אליה, וזה אדיייר אני כלכך הולכת לפשוט עליו ולקנות המון דברים [כן כן אני יודעת שהיורו ממש חזק! שתקו!].

וכאן מסתיימים שידורינו [אריאל הורוביץ נו באמת!]

רותם

היה כיף, באמת שהיה, מלא ערסים ופרחות וגם סתם מטומטמים [עם משפטי התחלה מאווווד יצירתיים], הופעה מטורפתתתת של מוש בן ארי עם מוקי, נראה לי שזה אחד השילובים היותר טובים של אמנים, בחורים שרוטים מניו-זילנד [ועל זה נאמר- מה אתם קשורים?!] ובאופן כללי די הרבה חול ולכלוך כיאה לאירוע המוני.. בסך הכל אני שמחה שהלכתי, למרות שהארוחת צהריים בסוף ממש קלקלה לי, אתם מכירים את הרגעים שבהם חבל לכם שהחברים האמיתיים [כאלה שאכפת להם ממך ודברים בסגנון] שלכם לא אתכם? אז זה היה אחד כזה. אני משתדלת להסתכל על כל הפסטיבל בלי הסוף כי באמת שהיה טוב רוב הזמן.

נשרפתי אש, כצפוי, אבל יצאתי ברכוש גדול- צמיד לרגל, שמלה [אחת היפות, באמת], מכנס דייגים [שכבר הספקתי לקצר ולשפצר], תיק, תיק לאורצי, וקעקוע של העיניים של בודהה על העורף.

תמונות- בקרוב בפייסבוק:]

אוהבת,

רותם.

זה כואב כשדברים לא קורים כמו שרצית

חשבתי שהשנה הזאת תיגמר כל כך אחרת.. מכל הבחינות.

אולי בסוף אני אסתכל על זה ואגיד שטוב שקרו הדברים כמו שקרו, שטוב שהתאכזבתי לפעמים, ובחרתי במה שבחרתי לפעמים, ושברחתי מתי שברחתי לפעמים..

מצד אחד אתה אומר לעצמך שדברים לא קורים סתם, ושאולי צריך לזרום עם זה ולא להילחם בדברים ולחשוב עליהם כל הזמן,

ומצד שני זה החיים שלך ואם אתה לא תעשה לעצמך- מי יעשה?

ובסוף יש דברים שגם נמאס לחכות להם, ושגם אין איך לשנות.

הגיע הזמן להפסיק לחשוב על הכל כל כך הרבה.

לא ככה?

רותם.

האמת שנמאס לי להתעסק בטוב לי רע לי, זה עושה ככה היא עושה ככה..

כאילו, יש גבול, ודי- מגיע המקום שבו באמת קשה לי כבר שלא להיות אדישה לכל המסביב.

אי אפשר תמיד לרצות את כולם ולנסות שהכל יהיה בסדר.

אז שלא יהיה בסדר.

"את רעש

ריק אחד גדול

שלא נותן להתקרב,

מבחוץ הרבה יודעת

מבפנים

אין כלום בלב"

ו..יהיה מה שיהיה.

פשוט ככה..

רותם.