עושה טוב לפגוש אנשים שלא ראיתי הרבה זמן..

גם אם לחמש דקות בקן [שיחת מוטיבציה בספיד עם שני שנתנה לי הרבה כוח להמשיך בהדרכה],

או בנסיעת אוטובוס מרחובות למזכרת,

או סתם כשאח שלך חוזר מהצבא:]

קיבלתי 100 במבחן חצי בהיסטוריה. אלוהים ישמור.

באמת שלא האמנתי שזה יכול לקרות פעמיים, וזה גם אףפעם לא קרה לי!

זה אשכרה נהיה ה-מקצוע שלי..

טוב, זה היחיד, אבל זה גם משהו.. נראהלי.

בכל מקרה, אם ראיתם אותי מקפצת וצורחת על הדשא בבצפר- עכשיו אתם יודעים למה:]

סוףסוף ביטלו לנו את החלון שהיה תמיד לפני תיאטרון, אז עכשיו חוזרים ב-3 ולא ב-4.. שיפור משמעותי!

מעבר לזה אין לי יותר מדי מה לחדש בענייני בצפר.

אני חושבת שאחרי כמה ציונים שקצת אכזבו אותי, אני מתחילה להתייצב מחדש מבחינת ציונים,

אז זה דבר טוב..

אתמול בפעולה היה הכי מאכזב בעולםםם. הפעולה הראשונה מאז השיחה.

נחשו מה? שום דבר לא השתנה. שוב פעולת מערך, שוב מילים גדולות, שוב טקסטים, שוב הדברים הכי משעממים,

והכי אבל הכי לא קשורים אלינו ולקבוצה ולגיבוש שלנו.

אני חושבת להגיע ביום שלישי לקן איזה שעה לפני הפעולה שלנו [כי לקרוקס לא תהיה פעולה בשלישי הזה] ופשוט לשבת ולדבר איתו על הדברים האלה. ולהבהיר לו שהוא פשוט לא יכול להמשיך לעשות לנו פעולות כאלה.

נקווה שיהיה אפקטיבי.

אוהבת המון:]

רותם

עריכה: היום לקחתי יום חופש מבצפר.. לא הצלחתי לקום וההורים שלי לא היו בבית [אימא בחול ואבא בעבודה] אז פטרתי את עצמי מהלימודים היום:]

לא שזה משנה משהו כי נעמה שלחה לי SMS שקיבלתי 100 בתנ"ך! מתי הפכתי לבנאדם של מאיות??

בסוף לא יהיה באולינג ברביעי אז הפלייארים המטורפים שלי יאלצו לחכות,

אבל אני ואלה עושות להם פיקניק בשבת [או, לפי אלה- פניקניק] אז אני מקווה שיהיה טוב..

אוהבת,

רותם.

האמת שנמאס לי להתעסק בטוב לי רע לי, זה עושה ככה היא עושה ככה..

כאילו, יש גבול, ודי- מגיע המקום שבו באמת קשה לי כבר שלא להיות אדישה לכל המסביב.

אי אפשר תמיד לרצות את כולם ולנסות שהכל יהיה בסדר.

אז שלא יהיה בסדר.

"את רעש

ריק אחד גדול

שלא נותן להתקרב,

מבחוץ הרבה יודעת

מבפנים

אין כלום בלב"

ו..יהיה מה שיהיה.

פשוט ככה..

רותם.

נראה שהאווירה הנוראית הזאת שהייתה כמעט מתחילת השנה בקבוצה- מתחילה להשתנות..

מאז השיחה עם איתמר שהייתה -אחרי שפל לא קטן- נקודת מפנה סמויה, לפחות בעיניי, ועד היום בטיול כשהרגשתי ששוב חזרנו, הדברים השתפרו מהקצה אל הקצה.. אני מרגישה שקיבלתי את המשפחה השנייה שלי בחזרה.

כבר לא זכרתי את ההרגשה הזאת של הכוח שהקבוצה נותנת לך, שאתה מוקף בעוד 15 אנשים שכל כך אכפת להם ממך, ומבינים אותך, ובעיקר רואים אותך.. כמו שאתה באמת:] וזה פשוט היה חסר לי כל כך.

לא יאומן איך מהחלק הזה של הטיול היום כשהייתי עם הקבוצה, פתאום גם היה לי כל כך יותר טוב עם החניכים. פשוט השפעה ישירה, כאילו שכשאתה בתוך קבוצה אמיתית אז אתה גם יודע איך להיות אמיתי ולתת קבוצה לחניכים שלך.

אבל תמיד

יש מישהו ששומע

שומר עליי,

יודע שאני לא אוותר..

אני אוהבת אתכם!

רותם

אתמול חזרתי הביתה ברבע לחמש, אחרי שצפינו במתכונת [2 הצגות] של היב'ניקים. הלו"ז כבר הופיע לי בראש- מגיעה הביתה, מפעילה את המזגן על חימום, מדליקה את התנור ומחממת את הרגליים, מכינה אוכל, אוכלת ארוחת צהריים, עושה שיעורים בהיסטוריה וביולוגיה, וברבע לשבע יוצאת מהבית והולכת לעשות בייביסיטר. התוכנית המושלמת- לא ככה? אז זהו ש..

אני מכניסה את היד לתא הקטן בתיק, מפשפשת קצת כדי למצוא את המפתחות ו.. נחשו מה? שכחתי אותם בבית! כמובן שדווקא היום [כלומר, אתמול]נסעתי עם אימא לבצפר והיא נעלה את הדלת אז שכחתי את המפתחות. טוב, לא נורא, מיד נתקשר לאימא ונראה מה עושים. היד מפשפשת בשנית בתא הקטן של התיק כדי להוציא את הפלאפון, אבל רגע, נזכרתי בשעת המעשה- לא לקחתי אותו איתי! קיבלתי ביום רביעי פלאפון חלופי כי שלי מקולקל, ובגלל שהוא הגיע טעון לגמרי, לא טענתי אותו בלילה ליד המיטה והוא היה מונח על השולחן, ככה ששכחתי אותו בבית.

הליכה קצרה לבית הביברים וכמה דפיקות נמרצות הבהירה לי שהם לא בבית. מזל שיש עוד שכנים. התקשרתי מהשכנים לאימא, והיא אמרה שהיא תתקשר לאור [ע"ע אח שלי] ותראה אם יש לו עצות בנוגע לפריצה לבית. אחרי כמה דקות היא התקשרה ואמרה שבפעם האחרונה שהוא שכח את המפתח [איפשהו לפני חצי שנה בשלהי כיתה י"ב] הוא פרץ את המנעול עם פלייר. לא משהו שאני יכולה לעשות.

על סף בכי שמתי פעמיי לביתה של אורצבי, וכמובן ששם התקבלתי בברכה. התקשרתי לאימא משם והיא נתנה לי את הטלפון של אלה שאני עושה עליהם בייביסיטר, והתקשרתי כדי להודיע שאני נטולת פלאפון ולוודא שהכל כמתוכנן. אני יכולה להגיע בשבע וחצי [חצי שעה יותר מהמתוכנן], יש! אכלתי שניצל תירס ואורז ואת ליבי, בין השאר. בשבע אור הלכה לקראטה ואני הלכתי למשפחת הבייביסיטר, הייתי שם עד 12, ארבע שעות בהן תפקדתי כנני במשרה מלאה [כולל הכנת מלאווח לילדים, צחצוח שיניים וטיטול לקטנה, צפייה עם הילדה בדני הוליווד והשכבת כל הילדים לישון ועוד ועוד], אבל הכל עבר בשלום.

כשחזרתי הביתה ב-12 וקצת, בדקתי בפלאפון שיחות שלא נענו והודעות. ואיך לא, בהודעה האחרונה שקראתי, שבמקרה הייתה ממנו: "היי, אני במזכרת.."

מישהו אמר- נדפקת?!?!?!

יהיה טוב אה?:]

אוהבת

רותם