עייפה כ"כ, העיניים נעצמות לי.. ובכל זאת אני לא יכולה לישון.
אני נזכרת בכל כך הרבה דברים שאני מתגעגעת אליהם ויש לי צורך עז לבכות.
להרטיב את הפנים בדמעות, להשתחרר מהמועקה הזאת..
שמעתי מקודם שיר מוכר וישן, אף פעם לא באמת הקשבתי למילים שלו.. ועכשיו.. חשבתי על כל מילה..
והוא פשוט זה שגרם לי לבכות...פשוט לבכות...
פחות אבל כואב
לימים זה נשכח כאיננו
אבל כשהערב אורב
אומר לך כך בינינו
פחות אל כואב
על מה שנפצע בי, נפצע והגליד
כמעט ואינני חושב
לומדים לחיות עם זה ככה
פחות אבל עוד כואב
עם כוס ורקיק אפשר להמתיק
אין קץ לבריחות
זה לא נעלם רק רחוק או נרדם
וכואב אבל פחות
לא נעלם רק רחוק
כואב אבל פחות
פחות ועדיין, עדיין פוגע
ה בא והולך את יודעת
זה כואב כשאני, אני בך נוגע
זה כואב כשאת נוגעת
פחות ועדיין, עדיין פוגע
זה בא והולך את יודעת
כואב כשאני
כואב לי כשאת
זה כואב כשאת נוגעת
לימים זה נשכח כאיננו
אבל כשהערב אורב
אומר לך כך בינינו
פחות אבל עוד כוא
לא עד כדי אנחות
ואם רע לי אני כותב
כואב אבל פחות
פחות אבל עוד כואב
כואב אבל פחות
פחות אבל עוד כואב
פחות ועדיין, עדיין פוגע ....
השיר הזה מתאר בדיוק את המצב שלי כרגע... ממה שאני הכי רוצה לשכוח, מה שהכי מכאיב לי..
לימים זה נשכח כאינינו אבל כשהערב עורב? אומר לך כך בינינו, פחות, אבל עוד כואב!
על מה שנפצע בי שנפצע בי, נפצע והגליד, כמעט ואיניני חושבת (אולי לפעמים נזכרת בגעגועים)
אבל בכל זאת, לומדים לחיות אם זה ככה, פחות אבל עוד כואב... טוב נו, לומדים לחיות אם זה ככה
פחות אבל עוד כואב.
אין קץ לבריחותיי...ובכל זאת עם כל הבריחות..זה עדיין לא נעלם.. וזה כואב עכשיו, אבל פחות.
זה בא והולך את יודעת..רחוק ועדיין..עדיין פוגע..זה בא והולך.. את יודעת..כואב שאני נזכרת בך...
כואב אבל פחות..... פחות אבל עוד כואב.
לא צריך לכתוב הרבה ...המילים פשוט מדברות בעד עצמן.
מתגעגעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
