תמיד היית שם בשבילה.
כשהיה לה קשה,כשהיא רצתה לפרוק,כשהיה לה חרא מצב רוח וכשלא היה לה כסף להנות מיציאה נורמלית.
וכמה הזהירו אותי מפניה... אוהו.
כאילו הייתי להבה שקרובה להכבות והיא גשם זלעפות קרב שמאיים על קיומי.
הצביעות שלה הייתה שקופה מהרגע הראשון
אבל תמיד הייתה את התחושה הזו שאני שותפה לריכולים.. אף פעם לא חלק מהעניין, חסינה לכדורים שיצאו מפיה והרעילו את שמם של אחרים ברבים
אבל מה לעשות, הצביעות והרכילות שלה הינה מחלה, וכל הנוגע בדבר סופו להדבק, אף אחד לא חסין כי בסופו של דבר כולם חושפים בעינייה נקודת חולשה ששווה עקיצה ואת ההנאה הרגעית של צחקוקים זולים.
ואני לא הבנתי למה היא מחליפה חבורה כל כמה חודשים. הרי היא שקופה.
אז שהתחלתי להסתובב איתה הצביעות שלה נראתה לעיניי בכל פעם שאמרה שלום מלא שמחת-חיים לאנשים ששנאה, חשפה בפניי סודות של אנשים שנפתחו אליה בגילוי לב בחיפוש אחר מעט נחמה והבנה, ומצאו עצמם מושא ללעג מאחורי גבם.
הקנאה היא מפלצת מכוערת, והיא מכלה הכל.
אז איבדתי חברה טובה. והכי נורא - אני לא אזכה להתעמת איתה בנושא.
רק לזכור טוב טוב... ולא להפנות גב חשוף לדקירה כלפיה.
אני מרגישה טיפה אנוכית... דאגות כל כך הרבה יותר חשובות יש כרגע על הראש ואני מדוכאת בגלל משו שולי כמו בגידה צפויה מראש של אדם שידעתי לא לסמוך עליו אף פעם \:
העניין המעצבן הוא שבכל זאת סיפרתי לה דברים שלא סיפרתי לאיש. מזל שחלק מהדברים ידעתי לשמור לעצמי...
טוב...
יעבור
מזל שיש לי את הנאיביות לצידי
צריכה לעשות סינון רציני של אנשים מהחיים שלי... למה לספוג את כל החרא הזה ???