הממ.

כמה שאני משתוקקת לכתוב, אין לי הרבה מה. צפו לפוסט חסר פואנטה ממשית P:

(וואו,לא יכולתי למצוא כותרת יותר מתנשאת ויהירה מזאת -_- עמכם הסליחה)

יוצא לי להרהר הרבה בזמן האחרון בהתנהגות אנושית שאני בהחלט יכולה להבין ולקלוט את המניעים, אבל לעולם לא אקלוט באמת מה מניע אנשים לכך.

לפני כמה פוסטים אמרתי שאני צריכה לסנן אנשים מחיי,והנה הסינון כאילו נעשה בעצמו, באופן טבעי, בנונשלטיות גמורה כאילו היה תהליך פשוט מאין כמוהו שניתן להשוות לנשימה.

קשה לי עם הויתור על אנשים מסויימים. אנשים שהיוו חלק גדול מחיי, שאיתם יכולתי להרגיש נינוחה ולשחרר צדדים מסויימים שבי שהם שיקפו בכל אופיים, כאילו היו ראי כל אחד לחלק קטן שבי שרק רוצה לצאת החוצה ולתת דרור לדרישותיו.

כמו הצד הנשי שבי,שאוהב לרכל לפעמים,לצחוק קצת על אנשים,לדבר על רגשות ועל שטויות שכאלה ולתת תמיכה

או הצד האדיש שבי, שבאמת אבל באמת לא שם זין על העולם, שמסתכל בייאוש מעוצבן על הטמטום ועל ההתלהבות המפגרת של אנשים משטויות

או הצד הקליל שבי, שבעזרתו אני שוכחת מהצרות, עושה צחוקים ומתנהגת כמו מטומטמת עם החברים כשלא אכפת לי מי צופה מהצד ורואה בי טיפשה

אז בזמן האחרון נעלמו לי שלושה חברים יקרים, אחת בלב שלם מבחירתי ואחד מלאת ברירה אך בהבנה מלאה והשלישי קצת מעורר בי מחלוקת... אבל עדיין מובן לי הצורך בניתוק שלנו.

לפעמים אני תוהה אם הדברים היו פשוטים יותר אם הייתי גבר, או לפחות פחות מושכת. (אני לא אומרת זאת חלילה כדי להשתחצן, אינני רואה בעצמי בחורה מושכת במיוחד או מעל בחורות אחרות, אני אומרת זאת על פי תגובת הסביבה.) ביחסים אפלטוניים זה היה עוזר לי במיוחד, אני נהנית מחברת גברים פי כמה וכמה מחברת נשים, בד"כ. אני מוצאת איתם יותר נושאים לשיחה, ואלה שאני מתחברת אליהם נוטים להיות יותר מצחיקים, משוחררים,ונינוחים יותר מבנות שנוטות לפחד מדעת הכלל ולפעול על פי פחד זה. הבעיה בעניין זה היא, שלגברים יש אינטרסים, והרבה. חלקם רוצים לזיין אותך, ולא טורחים להסתיר את זה אלה מתחילים איתך כל הזמן. אין לי בעיה עם ידידים שנמשכים אליי, אבל שומרים את זה לעצמם. אלה שמנסים לעשות משהו בנידון, אלה כבר מהווים בעיה, אבל לא גדולה במיוחד. מספיק קרירות שמשודרת אליהם תבהיר להם לרוב שאת לא בעניין, במקרה זה הם יכולים להמשיך להיות ידידים שלך (קרה לשמחתי) או לעבור לצייד הבא (הפסד שלהם,ידידות היא דבר מופלא)

בעיה יותר גדולה הם הבנים הטובים באמת. אלה שאת יכולה לשבת איתם, לדבר איתם, סתם לבלות איתם כמו חברים טובים, להתנהג כמו גבר, כמו אחד משלהם, והם ימצאו דרך לפתח רגשות, כשהדבר היחיד שאת מנסה לעשות הוא למנוע את זה. להתנהג כמו גבר, כדי שיקבלו אותך כאחת משלהם, אבל הם כופים עלייך לעבור צד, ולפגוע בהם בדחייה.

אז כן, הייתי מעדיפה להיות גבר, או פחות מושכת, וזה היה מוריד ממני את הנטל של זיהוי-אינטרסים וניתוק מאנשים נפלאים לטובתם.

אני באמת לא יודעת למה, אבל קשה לי לעשות את השינוי הזה בחזרה לטום בוי. הבגדים בהם אני מרגישה הכי נינוחה והכי כיף, מרגישים לי מוזר, כי התרגלתי למבטים, למחמאות ולכל השאר. הביטחון העצמי שלי מעולם לא היה תלוי בזה, עד שהתחלתי להתלבש בהתאם והתחלתי לקבל יותר מחמאות ופחות קריאות "אחי" ו"גבר" מאנשים שלא הכירו אותי וטעו.

נראלי שבזכות הניתוק שחל עליי בזמן האחרון מאנשים מזוייפים, מנורמות חברה כאלה ואחרות, קל לי יותר לחזור לעצמי, להכיר את עצמי מחדש.

כנראה זה לטובה.

טוב כמו שהבטחתי, פוסט חסר פואנטה לחלוטין. אם יש לכם תגובות קוטלות כלשהן,אנה תחסכו ממני, שקלתי הרבה אם לפרסם אותו כיוון שכשרון הכתיבה שלי שואף לאפס וקשה לי להבהיר את דבריי כמו שצריך.

אני מאושרת. 

http://www.youtube.com/watch?v=1KWsnSRUAmk 

שיר שבעיניי מרומם רוח כאין כמוהו.