לא הכרתי אותך כל כך... יצא לנו לשבת כמה פעמים באותה חבורה

ראיתי אותך פעם אחרונה ביום ראשון, יום לפני שזה קרה.

לא נתפס בעיניי שאתה לא פה יותר... שאני לא יראה אותך יותר,יבקש שתזכיר לי מי אתה ואז נצחק על זה שגנבת לי את הפלאפון לפני שלוש שנים

ככה הכרתי אותך. "ההוא שדפק לי את הפלאפון".

ואחרי שנה וחצי בערך ראית אותי ביום הולדת של ידיד, זיהית אותי, לקחת אותי לצד והתנצלת.

סיפרת לי שהישתנת, שאתה בסדר עכשיו, שישבת בכלא 8 חודשים  כי ניתפסת על גניבת הפלאפון שלי ועל עוד כמה דברים ואתה כבר לא עושה שטויות כאלה...

אם הייתי יודעת שנשאר לך כל כך קצת זמן לחיות לא הייתי פונה למשטרה.. מי יודע מה היית יכול להספיק בשמונה חודשים האלה... יכולת לנצל אותם אני בטוחה.

ההתנצלות הכנה שלך זה הדבר שהכי חקוק לי ממך בזיכרון, כי זה כל כך נגע לי ללב...

שזכרת אותי, שהתנצלת באמת, שכל פעם שהזכרת לי מי אתה צחקת והתפדחת על מה שקרה...

באמת היית בחור מתוק.

ואני זוכרת שבאת לפארק ליד קצין העיר, עם פונצ'יק ועם עוד איזה ילד קטן,

שנראה כמו ערס צעצוע... יושב כמו גופניק על הרצפה ומעשן כולה בן איזה 12 עם עגיל בלשון...

והוא היה שכן שלך, וראיתי איך הוא מעריץ אותך...

באותו הרגע זה הרגיז אותי,שמסכן זה מה שהוא לומד להיות מגיל צעיר...

אבל אני מניחה שככה זה איפה שגדלתם,ואתה רק עזרת לו לשרוד שם ולהיות חזק.

ראיתי אותו בוכה בלוויה... באמת גידלת אותו

היו כל כך הרבה אנשים...רק מלהיות שם הצטערתי שלא הכרתי אותך יותר לעומק. כי מכמות האנשים שהיו שם ובכו עלייך והניחו אבנים וזרים...רואים שהיית בנאדם מדהים.

אני מקווה שהיו לך חיים טובים,ושניצלת אותם,ושלא כאב לך כשזה קרה.

אני מפחדת מאוד משני דברים:

1.כל אדם שאני מכירה מרחוק,יכול להיות אדם מדהים שאני מפסידה שאני לא מכירה מקרוב ויכול להיות  שלא תהיה לי הזדמנות להכיר וכשאני יזכר כבר יהיה מאוחר מדי

2. אם ככה הגבתי לאדם שלא הכרתי מקרוב כל כך, מה יהיה אם אדם קרוב אליי ימות? אני לא יעמוד בזה.

-אני רוצה להכיר את כל העולם לעומק ושהם לא ימותו אף פעם-

אני כזאת ילדה קטנה.