אוניברסיטת החיים.

בס"ד

וואו פתאום קראתי באיזשהו אתר שהדבר שאותו הם מחשבים לאושר אמיתי של האדם הוא קיצוניות,

כלומר כל אדם צריך ללכת עם הדעות שלו עד הסוף והרצונות שלו עד הסוף..

ואני, בתור אדם מתפשר, לא קיצוני בדבר ודי נוטה לשנות דעה אם וכאשר אני מרגישה צורך בכך,

אני יכולה להגיד שלמרות ההסכמה שלי עם הכתוב, קשה לי להגיד שזאת הדרך שהייתי בוחרת לעצמי,

קשה לי להגיד שהייתי מיישמת או שאני איישם את זה.

נוח לי כך, להתפצל לשני כיוונים שונים, כל אחד מהם מרגיש לי הדבר הנכון לעשות.

יש דברים מסויימים שאני החלטית לגביהם, אבל ברוב הדברים אני נשארת אובייקטיבית.

אין הרבה דברים שאני יכולה להגיד שיש לי בהם אבחנה והפרדה מדוייקת, העדפה מסויימת..

אני לא יודעת אם זה נכון או לא נכון, אבל אני יכולה לומר שקיצוניות מעולם לא הייתה הצד החזק בי.