אוניברסיטת החיים.

בס"ד

כשהייתי ממש קטנה, בסביבות גילאים 4-10 אני מניחה.. רציתי להיות זמרת.

רציתי ממש להיות זמרת, ותוך כדי בלי לשים לב התפתח אצלי כישרון אחר לחלוטין, שגם הוא קשור לנושא והוא - כישרון הכתיבה.

הייתי כותבת המון, בלי לשים לב אפילו איך התחלתי, למה ולאן זה מוביל.

בחיים לא חשבתי על כתיבת השירים שלי ככישרון, בחיים לא הבנתי שלא לכולם יש את הכישרון הזה.

כשגדלתי, לא חשבתי יותר מדי על הנושא, ידעתי בגילאי כיתות ז'-י' שעליי ללמוד, לאחר שכל השנים ביסודי לא עשיתי זאת.

"כשתגדלי את תרצי שכל האופציות יהיו פתוחות בפנייך" אמרו ההורים, ואני למדתי.

אז עד עכשיו אני לומדת, אני עכשיו בי"א קצת לפני המתכונת במתמטיקה, בלי להיות מרוצה במיוחד מהמצב.

אני ב5 יח' אנגלית שבעבורי זה קל מאוד, וב4 יח' במתמטיקה שאפילו ברמה הזאת קשה לי קצת לשרוד.

אז כן, אני ארצה שכל האופציות יהיו פתוחות בפניי, וכן מאז שהייתי קטנה גדלתי והבנתי פחות או יותר מה אני רוצה לעשות,

כרגע אני רוצה ללכת לעתודה, ולבסוף להיות עורכת דין צבאית. רוב הסיכויים שאני אשאר לקבע, סיכויים קטנים שבאמת אצא לשוק, וזאת מכיוון שלא באמת משתלם להיות עורכת דין בימינו. בכל מקרה, זה לא מה שהייתי באמת רוצה, זה נכון שאני מחבבת את המקצוע והוא אפילו מעניין אותי,

אבל אני יודעת שבסופו של יום אני ארצה לחזור למחברת ולכתוב שירים או מיני יצירות אחרות.

מקווה שיום אחד נוכל להגשים את החלומות שלנו מבלי לחשוב שאנחנו נאלצים לוותר על עתיד מזהיר.