אוניברסיטת החיים.

בס"ד

ולעיתים אני רוצה לחשוב על מצב דמיוני, מצב בו אולי היינו יחד.

ולעיתים זה כואב.. ההרגשה שעברו כבר יותר משנתיים וחצי של מחשבות לא פוסקות,

ואחרי שאני יודעת כל כך הרבה עליך.. ההרגשה שכל יום יש לי עוד מה ללמוד.

ולדעת על המוני החסרונות שיש בך, ועדיין לא להבין מה הבעיה בהם.

להרגיש חזק כל נגיעה שלנו, אפילו שהיא בכלל לא בכיוון האינטימי הזה.

לגלגל בראש אלפי מחשבות על איך להיפטר מהאהבה הזאת,

בלי רצון שזה באמת יקרה.

להישאר עם זיק של תקווה שמשהו יקרה בינינו, להחזיק ב0.009% של הסיכוי שנהיה באמת ביחד.

לשמוע שירים ולהרגיש את העוצמה שלהם כאשר אני חושבת עליך.

אז יום אחד ייפרדו דרכינו, ולמרות שיש לנו עתיד משותף, מי אמר שבהכרח נדבר עד אז?

ולמרות שהרגשתי פעם באהבה כאהבה הדדית, זה קרה בהתחלה של תקופת השנתיים וחצי הללו.

הלב לא מבין כלל מאיזה כאב עצום הוא הולך לסבול אם לא ישתנה המצב בקרוב.

ונשאר לי רק לומר יהיה טוב.