אוניברסיטת החיים.

בס"ד

נמאס לי כבר מהרגשת הייאוש הזאת, מה כולה ביקשתי? להוציא ציונים טובים בבית ספר ולהצליח בפסיכומטרי הזה.

בבית הספר, למרות שאין שום תמיכה כלפי ילדים עם לקויות למידה והמורים סגורים על זה שהמצאנו את הכל, יש לפחות דרישות של משרד החינוך לעזור לנו, לילדים בעלי הפרעות הקשב וריכוז.

אבל אם נדבר בתכלס המורים בטוחים שהמצאנו את כל ההפרעות האלה בשביל הקלות מיוחדות, וזאת רק כי הילדים של היום "מפונקים".

אז לא, לא הייתי קוראת לעצמי מפונקת ובכל זאת אני מרגישה את המלחמה הקשה שלי, הבכי, חוסר הביטחון העצמי שנובע מהפרעות הקשב וריכוז הללו.

האמת היא שאם נדבר בתכלס כבר בכיתה א' קלטו שאני קצת שונה, אני חושבת שאמא שלי ניסתה להתכחש או משהו בסגנון, אבל כבר אז הייתי "שונה" מכולם.

בכל אופן, חוץ מכל ההתמודדויות שאתה עובר כבעל הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה, מוסיפים לך מעמס של קושי רב על מנת להוציא הקלות.

בבית הספר נכון, יחסית קל להוציא הקלות, אבל לעומת זאת בפסיכומטרי לא מוכנים לתת לך שום הקלה.

אני רוצה להגיד לכם שאני בקורס של "לחמן" ואני סובלת מזה שלמרות שאני יודעת שאני חכמה והכל, אני מצליחה להגיע בכלל (מבחינת זמן) רק ל60% מהשאלות, אז מה הפלא שאני מצליחה מתוך כל השאלות רק 52%? והייאוש שלי רק גובר כשאני יושבת בבית ומנסה להתרכז בידיעה שאני לא מקבלת את כל הכלים שדרושים לי, הכל כי אין לי הורים טחונים שיסדרו לי את החיים וירשמו אותי אולי לקורס מיוחד כמו למשל הקורסים של "זינוק" לפסיכומטרי.

המדינה הזאת כולה סתם מכונת כסף משומנת, והפסיכומטרי הוא רק חלקיק קטן בתוך מכונת הכסף של המדינה ומשרד החינוך.

מה הפריע למדינה אז כאשר הייתה הפרטה של מבחני הקבלה לאוניברסיטאות ולמכללות?

עוד אחת שמקווה שהמדינה הזאת תתעורר בקרוב..