אוניברסיטת החיים.

בס"ד

במקום לאהוב מישהו ולא בדיוק להיות נאהבת חזרה,

עכשיו אני אוהבת מישהו, והוא אוהב אותי.

במקום לשבת ולבכות כל פעם שאני חושבת שלא אצליח ולהרוס כל סיכוי אמיתי להצלחה,

המישהו מעודד אותי להמשיך הלאה, ללכת לעבר מה שאני רוצה ולא להתרחק ממה שאני רוצה,

כי אז מה הטעם בחיים?

ובמקום להרגיש קשוחה עם עצמי יתר על המידה, אני לומדת שמותר לי לפעמים להקל עליי,

עוד משהו שהמישהו לימד אותי או לפחות גרם לי ללמוד בעקיפין.

למדתי לסיים כל משימה בבוא זמנה, לעשות את המקסימום באותו הרגע,

עוד מן רעיון של המישהו.

למדתי לחייך, להרפות לפעמים.. וגם זאת בזכותו של המישהו.

ועכשיו רק נותר לי לשמור על המשהו שיש בינינו - ביני לבין המישהו.